רגשות באימון – אימון ברגשות

מאת יואב אלטרמן
הכל התחיל מזמן. בכעס, כעס רב שסחבתי בכל אותו יום וגם בזמן האימון, הוא נשאר אצלי ולא יכולתי להירגע. ברנדורי עבדתי חזק מאוד. אחרי האימון התחרטתי על הצורה בה התבצע האימון (זכרתי את המשא של הרגש וזה הפריע לי) הפתיע אותי שעבדתי לא בצורה שהייתי רוצה, אלא בצורה אוטומטית, תבניתית, כביטוי לכעס. מכיוון שאני לא מבין גדול בפסיכולוגיה (בפסיכולוגיה -בודקים את המניעים ההיסטוריים לרגש), הבנתי כי אני צריך כלים אחרים לבדיקה. באומנויות לחימה אני עובד עם הגוף, לא עם המניעים. בהתחלה היתה היכולת הגופנית אחת מהמטרות העיקריות לאימון שלי: ללמוד תנועות חדשות, לחזור עליהן, להטמיע, להבין אותן ולנסות להוציא אותן ברנדורי (קרב אימון). באותו אימון אגרסיבי שמתי לב, בפעם הראשונה, לרגשות בתור מרכיב באימון. לאחר אותו אימון בו כעסתי התחלתי להבחין בשינויים מאימון אחד לשני (בהתחלה לא יכולתי לשים את האצבע על הסיבה לשינויים אלה) אבל לאחר התבוננות שנמשכה כמה שנים הבנתי שיש יותר מסתם כעס שגורם לשינויים אלו, הבנתי שיש סיבות (מלבד שינויים פיזיולוגיים כגון עייפות, ערנות וכאב). הבנתי כי הסיבות לשינויים הגופניים הן מרובות, יש הרבה רגשות המופיעים בזמן האימון והם משפיעים על התנועה, הנשימה ועוד. הבנה, או אבחנה, זו גרמה לי לחשוב על מה שקורה באימון לא כעל הפעלה מכנית רצונית של קבוצות שרירים בקצב וזמן מסוים אלא גם על נוכחותו של גורם נוסף שמופעל ברקע ומצליח לגרום לאימון להיות שונה מהאימון הקודם. עלו אצלי הרבה שאלות : כלוחם, האם אני צריך לנסות לשלוט ברגשות מסוימים? האם עלי לדעת להוציא או דווקא להסוות רגשות בזמן פעולה? האם שימוש ברגש יעזור לי לבצע משימה שמוטלת עלי? האם לנטרל לגמרי כל סוג רגש ולעבוד כמו מכונה? האם רגש מעכב או שהוא גורם מניע לפעולה? החלטתי לבחון על עצמי האם אני מצליח לזהות רגשות באימון . ה"ניסוי ותהייה" התחלקו ל-2 שלבים: השלב הראשון - התבוננות פנימית, השלב השני- שליטה. שלב ראשון :התבוננות הכנה – בדיקה לפני אימון - תמיד לפני אימון בדקתי את מצב הרוח בו אני נכנס (מיפוי רגשות), שמח, מרוגז, מבולבל וכדומה. התחלתי לבדוק גם מה הסיבה שגרמה לי להרגיש כך לפני השיעור, האם הגעתי טעון מראש (משהו בבית ,בעבודה) או שהרגש באותו רגע נבע מגורם שקשור למסגרת האימון. התבוננות - בדיקה באימון - ניסיתי לבדוק מה אני מרגיש בזמן הקידה, בחימום, מה אני מרגיש בביצוע טכניקה שאני מכיר, איך אני חווה לימוד טכניקה חדשה? מה אני מרגיש כשאני עובד עם מישהו מוכר, מול מישהו חדש? איך זה לעבוד מול יריב שהוא גבר, מול אישה? מול מתקדם, מול מתחיל? ניסיתי לבצע מעין מיפוי של הרגשות, לעתים בהצלחה ולעתים לא. לאחר זמן ממושך הגעתי למסקנה: ללא תלות בידע שלי, בניסיון טכני וביכולת גופנית - יש פעילות גומלין בין הפעולות הגופניות ובין הרגשות שלי. שלב שני: שליטה בביטויים גופניים של הרגשות בשלב האימון, תוך כדי זיהוי הרגש, האם אני מצליח לשנות אותו? האם אני יכול להחליט על רגש ולשמור אותו כקבוע ללא קשר לטכניקות ולמשתנים השונים של האימון? בשלב זה החלטתי לערוך ניסוי עם עצמי: בכל פעם שאצליח לזהות (ולקרא לו בשם) רגש כלשהו תוך כדי אימון – אנסה לשנות אותו, בעזרת הגוף, לרגש הופכי. ביום שהרגשתי עצוב ניסיתי להתנהג כשמח. קיימות טכניקות שונות לבצע זאת, חלק מהן - דמיון מודרך, פסיכו דרמה, היפנוזה עצמית וכדומה, ידועות. אני השתמשתי במה שניראה לי הכי מהיר באותו הזמן – יצירת מצב פיזי שמתורגם לרגש. אפשר לנסות דרך זו באופן מוכר: עומדים מול הראי ומתחילים לחייך, מנסים לצחקק, מגבירים את הצחוק ולבסוף בדרך כלל צוחקים בפה מלא. זו שיטה שמשתמשים בה בסדנאות של ריפוי בצחוק והיא מדגימה את ההשפעה שיש למצב הגופני שלנו ולפעילות על הרגש. ביום שזיהיתי כעס ניסיתי להירגע גופנית, דרך נשימה, הבעת פנים, מתח בחזה ועוד, ולעבוד ברוגע ובשלווה. בימים שהרגשתי ביקורתי ניסיתי לקבל ולוותר. הפעלתי טכניקה זו גם בכיוון ההפוך - בשמחה ניסיתי לתרגל עצב. תוך כדי עבודה יומית עניינה אותי השאלה האם רגשות מסוימים הם מניעי פעולה או מעכבי פעולה? או במילים אחרות, האם רגש מסוים יכול להיות פעם מניע ופעם מעכב? יש לי כמה דוגמאות מפוזרות שיכולות להדגים את קו המחשבה והבדיקה שלי: חיבה, בד"כ רגש שמדברים עליו בצורה חיובית, גורם פעולה מסוימת, יוצר מתח חיובי ומוטיבציה לפעול. כעס, בד"כ רגש שמלווה בהתייחסות שלילית, גורם פעולה מסוימת גם כן, יוצר מתח שלילי ומוטיבציה לפעול. האם הטכניקה או הקרב נעשים מתוך כעס ושינאה או חיבה? מתי ואיך מבדילים? הרי הפעולה אותה פעולה ורק המניע שונה. דוגמת קיצון של אבחנה זו היא המשפט המפורסם ביהדות: "חוסך שיבטו, שונא בנו". אנסה לתת דוגמה, כיצד עבדתי עם ההתבוננות שאותו רגש יכול להשפיע בדרכים שונות על הפעולה: בעולם התרגול והלחימה, כשאני כועס על ביצוע שלי, אותו הרגש יוביל אותי פעם לוויתור או לחוסר דיוק בביצוע, ולעומת זאת רגש של כעס יכול להוביל אותי לביצוע התרגיל פעמים רבות, אפילו לביצוע מדוייק וחזק שלו. זו דוגמה נוכחת בשבילי: אותו סוג רגש יגרום לפעילות שלילית או לפעילות חיובית שתקדם אותי. יום חורפי גורם לאנשים מסוימים להיות שרויים בעצבות ולהישאר בבית, ולאחרים זהו יום של שימחה, ריצה בשלוליות וריקוד בגשם. אותו מצב אובייקטיבי גורם לרגשות מנוגדים אצל אנשים שונים. השימוש במצב אובייקטיבי חיצוני מתאר פרט נוסף במשוב בין פעולה גופנית, פיזית, לרגשות: אם יש משהו חיצוני שלא תלוי בי, ואני מבין זאת, אני יכול, באמצעות פעולה גופנית, לשבור את הקישור בין המצב לרגש מסויים, אני יכול "להדביק" רגש אחר לאותו מצב ובכך לשנות את הביטוי הפנימי לאותו מצב אובייקטיבי חיצוני. ככל שהעמקתי, הבחנתי ביותר דברים. הבחינה האישית לפני ותוך כדי האימון והרנדורי הפכה מעניינת אבל קשה. בנוסף לביצוע ותרגול הטכניקות הייתי עסוק בנסיון בהתבוננות ובמאמץ פעיל לשינוי. כמה דוגמאות לעבודה נוספת עם רגשות שאינה גופנית, עבודה מחשבתית - התחלתי לשיר ברנדורי (במחשבותי בלבד) לשינוי ה"פוקוס" בבן הזוג, סיפרתי בדיחות לעצמי בזמן החימום - כאמצעי להעלות מצב רוח, ביטלתי כעסים על בני זוג חדשים שניסו "לבחון" אותי ברנדורי באמצעות תנועה רגועה יותר. הבחנתי כי כאשר אני בוחן וממפה את הרגשות קל לי לעבוד פיזית בצורה שאני רוצה. ההבחנה ברגשות באימון איפשרה לי לקחת את המסקנות גם לחיי היום יום עם המשפחה, העבודה והחברים. המסקנה הראשונה שלי היתה שתרגום סובייקטיבי של רגש לפעולה הוא זה שמשפיע עליה. בעקבותיה באה המסקנה השניה: אם אני משנה את תבנית הפעולה הגופנית שהוצמדה לרגש כלשהו אני יכול לבטא את אותו הרגש בכמה צורות פעולה. לאחר צבירת ניסיון מסוים בצורה זו של אימון התחלתי להבחין בשינוי שנוצר: גם בצורת האימון שלי וגם מחוץ לאימון, ההליכה, היציבה, הערנות וגם הביקורת העצמית השתנו גם בחיים וכמובן באימון. לאחר לא מעט שנים של אימון הגוף בצורה קבועה הרחבתי את הראיה של מה שנקרא אימון. כנראה ששאלות אלו על הקשר בין רגשות לדברים שהגוף עושה נבחנו ונלמדו כבר בעבר, אבל בשבילי הדרך התחילה ממש מההתחלה. אני יודע כי מה שחוויתי ובחנתי הוא רק קצה הקרחון. ההתנסות הזו פותחת את אפשרויות העולם שבו אני חי. למצב גופני של פעולה קיימת סיבה שנובעת מרגש. גם למצבים של לא-פעולה יש סיבות רגשיות דומות ומשוב בין הפעולה הגופנית לרגשות המניעים. תם ולא נשלם.