מאסטר באומנות לחימה - דוגמה ראשונה

מאת יוסי שריף
את דעתי בנושא פרקטיס, דו ו מאסטרים לאומנות לחימה כתבתי במילים כבר פעמים רבות. אבל, כמו שאומרים, טוב מראה עיניים מהלך נפש.
המילה מאסטר כבר הפכה לשגורה כל כך, צפופה, שאני משתמש כבר שנים בביטוי המדויק יותר אוסטה ('''Usta'''). מאסטר, '''אוסטה''', הכותרת אינה משנה, משנה התוכן.
את המאסטר שעליו אכתוב היום, הראשון מבין שורה ארוכה, אפשר לאפיין דרך המציינים של מאסטרים רבים, באומנויות לחימה ובכלל: החזרה המתמדת, על תנועות הופכת את התנועות למדוייקות בצורה יוצאת דופן. הקשב המלווה את הביצוע יוצר אלכימיה, יוצר יופי. התנועה המדוייקת הניתנת לשחזור היא מאפיין חשוב. טיפשי לחשוב שמאסטר לאומנות לחימה צריך להיות חזק ולהתגבר על אחרים. ט-י-פ-ש-י, כל גורילה הייתה צריכה אז להיות האליל שלנו. לפעמים זה המצב.
גם יעילות בקרב אינה השלב הגבוה ביותר שאפשר להגיע אליו. יעילות בקרב היא מולטי פקטורלית, מרובת משתנים. יעילות בקרב נקבעת פעמים רבות על פי חוסר מעצורים של המבצע. אם התוצאה של עימותים הייתה הגורם הקובע, כל עבריין פסיכופט היה הופך אז למושא הערצה. בעצם, לרוב זה המצב.
המורה הנוכחי, סיפו יונג מינג, אם אני לא טועה בשמו, יקר בעיני במיוחד בגלל ההקשר המקיף את הפרקטיס שלו. לצידו בסלון שהוא גם מטבח, גם מוסך לתיקון קטנועים וגם חדר שינה, יושבת אישתו. בסרטון הזה, אחד מתוך מספר, רואים רק את קצה ידה על הכורסה משמאל. בסרטון אחר רואים עד כמה היא עצבנית. בתוך הסיטואציה הזו, בשטח של מטר על מטר, מסביר הסיפו את העקרונות של האומנות הסינית שהוא מכיר ומדגים. נפלא בעיני - יונג מינג - אוסטה, כנגד כל הסיכויים.