מאת יוסי שריף
עמידות ההמתנה והתקפה בנינג'יטסו הן מצב פנימי, הלך רוח, שאנו מפעילים על ידי מנח של הגוף. כמו מרבית הדברים אצלנו הנסתר, החשוב, מסתתר מאחורי העבודה הגופנית ההכרחית.
תחילה לומד המתאמן כיצד לעמוד נכון, מהו מנח גוו זקוף, כיצד מחזיקות הרגליים את האגן ומה תפקיד הידיים בהגנה מול יריב. לאחר זמן מתאים, כאשר העמידות והמעברים ביניהן מבוצעים היטב, ניתן להתוודע לחלקים חשובים נוספים של טכניקת הקמאה (Kamae).
מנח הידיים, המתח בשרירי הפנים והבטן, הנשימה ובעיקר הכוונה הופכים כל עמידה לחותמת פנימית של רגש קרב.
להלך הרוח של הלוחם ישנה חשיבות עליונה. מתאמנים שעלולים למצוא את עצמם במצבי לחימה אמיתיים צריכים לדעת שפציעה או, לחילופין, ניצחון בעימות אינם תוצאה של יכולת גופנית בלבד. עמידות שהן חותמת של רגש קרב מכניסות סדר לתוך מצבים שבהם תוהו ובוהו שולט.
לוחמים רבים מכירים מצבים של תוהו שבהם הגיב הגוף ראשון והכתיב את הרגשות ואפילו את ההחלטות. עמידות ההמתנה וההתקפה שלנו תוכננו במשך מאות שנים כדי להתמודד עם מגוון גדול של מצבים. מצבי לחימה מול יריבים, מצבי עימות עם פחד פנימי ועמידות של שטח ומזג אויר.
שימור של מסורת לחימה דומה לגננות ולא לספרנות. הידע שמקבל הלוחם צריך להישתל בסביבה מתאימה בעלת תנאי גידול מתאימים. ידע הלחימה צריך לחיות. בנינג'יטסו התנאים הסביבתיים ההכרחיים ללימוד העמידות הם: מדריך, קרבות, שטח. בעזרת אלו מתקדם הלוחם ומתרגל עמידות - תחילה לבד, אחר כך מול יריב ולבסוף כונס את היכולת האלו בשטח.
