ריצה למרחקים ארוכים היא מאפיין ייחודי למין האנושי. כך טוען דר דניאל ליברמן. אנתרופולוג מאוניברסיטת הרווארד. בכתבה זו, הראשונה בסדרת כתבות בנושא ריצה, נבחן מאפיין בולט בתרבות הריצה של ימינו, הציוד.
נעליים מיוחדות לריצה, כך מצטברות העדויות, הן מסימנה של תרבות הצריכה המודרנית, הן לא הכרחיות. רוג'ר בניסטר, הסטודנט ששבר בתחילת המאה העשרים את מחסום ארבע הדקות בריצת מייל, התאמן ורץ בנעלי עור בעלות סוליה דקה, ללא ג'ל, אוויר, מייצבים או טכנולוגיה. שבט הטרה'הומרה רץ למרחקים של יותר משלוש מאות קילומטר בכמה ימים כשהם יחפים או לובשי סנדלים. למרוץ מאה המייל בארצות הברית התייצב אחד מזקני השבט, בן 57, כשהוא לובש טוגה ונועל סנדלים.
מסורת הריצה למרחקים ארוכים מתועדת גם בתנ"ך: "וירק את-חניכיו ילידי ביתו, שמונה עשר ושלוש מאות, וירדוף, עד-דן" (בראשית י"ד, י"ד). למרות שהעברים הקדמונים לא מצוידים בטכניקת טורז'ן וספונסר הם מכסים מרחק של עשרות קילומטרים בקלות ואחר כך ממשיכים עד מבואות דמשק.
עדויות אזוטריות אינן חסרות, אלא שלא חייבים להרחיק מבט, נבחרת הריצה של אוניברסיטת סטנפורד בחרה לא מכבר להתאמן ללא נעליים. אומר המאמן לאנשי השיווק של חברת נייקי: "אני לא יכול להוכיח זאת, אבל כאשר האתלטים שלי מתאמנים יחפים הם רצים מהר יותר וסובלים מפחות פציעות".
לפני מספר שנים, כאשר רצתי את אחד ממרתוני טבריה, ראיתי מחזה יוצא דופן. קבוצת נערות ערביות והמאמן שלהן רצו ריצה קצרה יותר, אם איני טועה עשרה או שניים עשר קילומטר, יחפות כולן. בשיחה עם המאמן הוא הסביר שכך הם מתאמנים ושריצה היא ספורט ערבי עתיק. בספרו של טריסטרם,"מסע בארץ ישראל", מתאר טריסטראם פשיטה בסוף המאה ה-19 שבה עובר על פניו בריצה במשך שעות מסע מלחמה של בדווים ופלאחים ערומים ויחפים כשחניתות בידיהם.
צוות המאמנים והפיזיותרפיסטים כאן באקבן בית הספר לאומנות הלחימה, משפר וכותב במשך יותר מחמש עשרה שנים סרגלי מאמצים מתונים לריצה ואימון. נכון להיום אין לנו מספיק נתונים סטטיסטיים כדי להמליץ באופן גורף, רק עדויות אנקדוטיות. גבי ל. רץ עשר קילומטר בקביעות עם ג'ינס ומגפי בלנדסטון ללא בעיות אורטופדיות. ג. ואני רצים עם אותן נעליים שחוקות וישנות, ללא ריפוד, במשך שנים רבות. ח. לעומת זאת, אחד האצנים המנוסים ביותר באקבן, ומספר וותיקים אחרים מחליפים זוג נעליים יקרות כל שש מאות קילומטר ומחזיקים תמיד מספר זוגות של יצרנים שונים שבהם הם עושים רוטציה.
עדיין מוקדם לשלב ריצה עם מינימום ריפוד בסרגלי המאמצים שלנו ולכן למתחיל אני תמיד ממליץ לבחור נעל מתאימה לפי הצרכים הייחודיים שלו.
גם בכתבה העוסקת בריצה מנקודת מבט היסטורית אני מוצא לנכון להזכיר מהם שניים מעמודי התווך של אימון הריצה באקבן: הדרגה והתמדה. אדם צריך להתקדם לאט ובהדרגה לזמני ריצה ארוכים יותר ואז להתמיד ולרוץ כמה פעמים בשבוע.
אני מצרף למאמר סרטון מרתק, לדעתי, של סנדלי הריצה של שבט הטרה'הומרה. כדי שעוד אצנים מנוסים יצטרפו אלי בניסיון.
ומצרף גם מספר שאלות: האם לך יש נעל ריצה שהקטינה לך את הבעיות האורטופדיות? או שמא אתה אחד מאותם אצנים הבוחרים לרוץ עם נעלי ריצה מינימליסטיות כדי להימנע מפציעות? נתונים אלו חשובים לי ואפשר להגיב למאמר כאן או לשלוח לי מייל לכתובתי: akban@akban.org
קישורים:
מאמר באנגלית על ריצה יחפה ללא נעלי ריצה
