הבנה בלחימה, רוח לחימה

כרמל
בחיי היום יום, נשאף להיות החלטיים אך שלווים במעשינו. כל פעולה שנעשה בצורה זו, תהיה פשוטה ושקולה יותר. ניתן לראות דוגמא פשוטה לכך, במבחן שאנו ניגשים לפתור. אם ניתקל בשאלה מסובכת וכתוצאה מכך נילחץ, ברור כי גם אם אנו יודעים את התשובה, סביר להניח, שלא נהיה מרוכזים דיינו, בכדי לפתור את השאלה. מצד שני, אם נחשוב על אותה שאלה בצורה שקולה ורגועה נעלה את סיכויינו לפתור אותה. בתור אנשים העוסקים באומנות לחימה, חשוב להכיר את התחושה הפנימית שיש לנו במצבי לחימה ולנסות ולשאול מהו המצב האופטימאלי בו אנו שואפים להיות במצבים אלו? אנשים העוסקים בלחימה כמטרה, כמו בצבא למשל, לומדים מעט מאד טכניקות. אותו לוחם בצבא לומד לפעול לפי תרגולות בסיסיות בהתאם למצבים שונים. נראה לי, כי זוהי הרמה הבסיסית ביותר של לחימה ומתאימה למקרים בהם אין מספיק זמן להעביר מגוון רב של טכניקות. פעמים רבות בלימוד מסוג זה פועל הלוחם מתוך מניעים של פחד וכעס ולא מתוך הבנה אמיתית. חוסר הבנה באימונים כאלו, יכולה להשאיר משקעים של אותם רגשות שליליים אצל הלוחם ובנוסף לגרום לו להישאר מוגבל ומקובע בתבניות הלחימה שלמד. לוחם העוסק באומנות לחימה לאורך זמן רב, חשוב שיבין את המצב אליו נקלע, בכדי שיוכל לפתור אותו בצורה האופטימאלית. מיאמוטו מוסאשי – סייף יפני מן המאה ה- 17 כתב בספרו כי לוחם צריך להגיע לקרב כשרוחו נקייה. בקרב, הלוחם נמצא תחת לחץ קיומי המשליך על מצבו הפיזי והנפשי. בסיטואציה כזו, ייטב ללוחם להישאר שליו וקר רוח בכדי שיוכל כל הזמן לחשוב ולתת את הפתרון הטוב ביותר. לכן, לא צריך להלחם מתוך פחד, כעס או כל רגש אחר אשר יקהה לנו את החושים וישפיע על קבלת ההחלטות בקרב. זהו, לטעמי, האידיאל שאליו צריך לשאוף. כדי להבין את הלחימה ולגבש את רוח הלחימה, לא נותר אלא להתאמן לאורך זמן רב. אימונים רבים והתנסויות מגוונות במצבים שונים, יקדמו אותנו כלוחמים וייתנו לנו את הכלים הבסיסיים שאותם "נשבור" מאוחר יותר בהתאם להבנה ולאופי של כל אחד מאתנו.