היפותזת המלכה האדומה באומנויות לחימה

מאת עידו קרון אחד המונחים המעניינים בתחום האבולוציה הוא הקוֹ-אבולוציה, או במילים אחרות, אבולוציה של מינים שונים המשפיעים זה על זה ומתפתחים זה לצד זה. תחום זה מקיף מגוון רחב של מינים, חלקם מקיימים יחסי הדדיות (סימביוזה) זה עם זה, וחלקם יחסי טורף-נטרף או טפיל-פונדקאי. האופן שבו משפיעים המינים זה על זה זכה גם לשם "היפותזת המלכה האדומה"-Red Queen Hypothesis/Syndrome (ראה מקור מס' 1). עיקרון זה הוצע לראשונה ע"י חוקר האבולוציה ואן ואלן (L.Van Valen) בשנת 1973, והוא לקוח מתוך הסיפור "עליזה בארץ הפלאות" בו עליסה רצה עם המלכה בכל המהירות אך שמה לב כי הן אינן מתקדמות כלל. כשעליסה שואלת לפשר הדבר המלכה עונה לה: "צריך לרוץ בכל המהירות כדי להישאר במקום. אם תרצי להגיע למקום אחר, תצטרכי לרוץ לפחות פי שניים יותר מהר!" (2). ואן ואלן הציע כי אם מין א' המתחרה במין ב' על משאבים דומים או טורף אותו ישיג יתרון על פני מתחרהו, הרי שיצליח לדחוק את המין האחר מאותה נישה, או במקרים קיצוניים להביא להכחדתו. בתגובה, וכדי לא להישאר מאחור, יפתח מין ב' אמצעים משלו כדי להתמודד עם מין א', ובכך יהיו השניים לכודים ב"מרוץ חימוש" זה עם זה. מרוץ חימוש כזה יוביל לאבולוציה והתפתחות הדדית של שני המינים תוך התמקדות בתכונות המאפשרות להם להתמודד זה כנגד זה, התפתחות שככל הנראה לא הייתה מתרחשת בהעדר התחרות ביניהם. דוגמה נפוצה לכך בטבע ניתן למצוא, כאמור, ביחסי טורף-נטרף: אם היונה תפתח יכולת לעוף יותר מהר והבז לא יוכל להשיג אותה, יצטרך גם הוא לפתח מהירות רבה יותר, כדי שהכשירות שלו (fitness) לא תיפגע. במרוץ חימוש כזה, שני המינים מעלים את יכולות התעופה שלהם אך הכשירות שלהם זה ביחס לזה נשארת זהה. חשוב מאד לציין כי השינויים האבולוציוניים לעולם אינם פועלים על פרט יחיד אלא על קבוצה או אוכלוסיה מסוימת לאורך הדורות, והשינוי בתכונה מסוימת מועבר לצאצאים באופן גנטי. כלומר,התפתחות מתבטאת בתכונה שקיבל פרט מסוים, ואם תכונה זו מעלה את כשירותו היא עשויה להתקבע באוכלוסיה. אולם כשמתייחסים לתיאורית המלכה האדומה ומרוץ החימוש מחוץ לקונטקסט הביולוגי, אפשר להשליך אותו גם על תחומים אחרים כגון פיזיקה (3) ומדעי המדינה. אך ברצוני להשליך עיקרון זה במישור הלימודי-התפתחותי דווקא על אומנויות לחימה בכלל, ונינג'יטסו בפרט. בנינג'יטסו, לומדים כל הזמן. בהתחלה, לומדים בסיס ואולי קצת יותר מדי. אחרי כמה זמן כשקצת מפנימים, לומדים דברים חדשים או מבינים יותר לעומק את הבסיס, וגם זו למידה. והוותיקים, ממרום שנות אימוניהם, יכולים גם להכניס טכניקות וזרמים חדשים, להשוות אותם עם הקיימים, לשבור ולעזוב חלק מהישנים. כל אימון מביא איתו למידה חדשה, גם של טכניקות, גם של תשומת לב, גם של דינאמיקה עם בן/בת הזוג. בסוף כל אימון, אנו בודקים חלק מהלמידה הזו הלכה למעשה, דרך הרנדורי – קרב האימון. הרנדורי, הלוחמני בעיקרו, מאפשר לנו לבחון וליישם את ההבנות מהאימונים ביחד עם בן/בת הזוג. כשהרנדורי נעשה מעט תחרותי הוא מציב אותנו על מסלול הריצה של עליסה, מול יריב/י האימונים, וכדי להישאר במצב שבו אני טוב יותר מהיריב, אני צריך לרוץ מהר יותר ממנו. יצר התחרותיות, הקיים אצל חלק מהמתאמנים, דוחף אותם להתקדם וללמוד, להשתפר ולעבוד קשה יותר כדי להתמודד בהצלחה עם עמיתיהם לרנדורי. הקושי ברנדורי מדרבן התמודדות, ואם יריב מפעיל עלי טכניקה חדשה אשתדל ללמוד אותה ואת טכניקת הנגד שלה כדי שאהיה מוכן יותר בפעם הבאה. זהו מרוץ חימוש שאינו גנטי, אלא לימודי, נרכש. כמו בכל מרוץ חימוש, הפסקה במרוץ דינה הפסקת ההתפתחות. הרבה פעמים קורה שמתאמן מגיע לרמה מסוימת בה הוא מרגיש בנוח והוא גובר על האחרים בלי מאמץ, אך יום בהיר אחד הוא מגלה כי קפא על שמריו, אלו שהוא ניצח בקלות מכניעים אותו עכשיו ולפיכך עומדות בפניו שתי ברירות: לרוץ או להישאר מאחור. להישאר מאחור זו ברירה לא רעה לאדם שאינו תחרותי, אך אדם תחרותי עלול להתייאש ולעזוב, למשל. עזיבה משולה להכחדה. לרוץ זה קשה, זה לא נוח, צריך ללמוד טכניקות חדשות ולעיתים לחפור ולנקות את החלודה מהישנות, צריך להתמודד מחדש עם הקשיים אחרי ההגעה לכאורה לפסגה, אך זה מוביל גם להתפתחות, לאבולוציה. אותו עיקרון הפועל על היחיד, פועל גם על זרמים שלמים בתחום אומנויות הלחימה. הצורך לשמר את הידע הקיים והמסורת הוא ידוע וברור, והוא מתנגש במקרים רבים מול הצורך לחדש, לרענן, להתעדכן. שיטה שחוסמת את עצמה משינויים, שמפסיקה לחדש ולהתפתח, מובילה את עצמה להכחדה. מתי רואים את זה? כשהוותיקים בשיטה כזו מתנדנדים, עוזבים, מחפשים את עצמם בשיטות אחרות, מתחרות. אולי הדוגמה המובהקת ביותר להיפותזת המלכה האדומה בתחום אומנויות הלחימה היא זירות הלחימה התחרותיות. בתחילת דרכן, הן היו מורכבות בעיקר מאנשים גדולים, חזקים, שפירקו במכות אנשים גדולים וחזקים אחרים. אז הגיעו אנשי הטכניקה, והראו לעולם הזירה צורות אחרות ויעילות הרבה יותר להכניע את הגדולים והחזקים מהם (ע"ע משפחת גרייסי, שליט"א). עברו כמה שנים ולוחמים מתחומים אחרים נאלצו ללמוד ג'ו-ג'יטסו כדי שיוכלו להתמודד עם הפצפון שחנק אותם מאחור בתוך כמה שניות, וכך הגלגל מסתובב. בניגוד למה שקורה בטבע, האבולוציה כאן היא מהירה מאד, וניתן לראות בקלות את מחזוריה בכל כמה שנים. גם בתוך תחום הג'ו-ג'יטסו מתקיים מרוץ חימוש גדול, שממנו אנחנו רק מרוויחים. אגב זירות הלחימה, מרוץ חימוש מתרחש לא רק באופן הטכני אלא גם בתחום הסמים האסורים. אם היריב שלי מנופח מסטרואידים, אז כדי לנצח אותו אהיה חייב להתנהג כמוהו, ואם אפשר אז עם סמים יותר יעילים, ובמרוץ כזה יש בעיקר מפסידים. תופעה כזו קיימת גם בטבע, כשמינים מתחרים זה בזה והתכונות אותן הם רוכשים מביאות לירידה בכשירותם הכללית: ביער, למשל, עצים מתחרים זה בזה על אור השמש, ועץ גבוה יותר מצליח לתפוס יותר אור על חשבון מתחריו. זה גורם לשאר העצים לצמוח יותר גבוה וכך נוצר מצב בו הכשירות של מין א' ביחס למין ב' נשארת כשהייתה, אך שני המינים משקיעים משאבים רבים כדי להגיע לגובה הנחוץ ולפיכך כשירותם הכללית נפגעת. מרוץ חימוש מתקיים כמובן גם בין מפתחי הסמים האסורים ובין אלו האמורים לגלות אותם, מה שמזכיר קצת גם את מרוץ החימוש המתרחש למשל בין טפיל לפונדקאי (5) או במערכת החיסון (6). היפותזת המלכה האדומה נכונה עבור תחומים רבים בחיינו המכילים בתוכם תחרות, החיכוך עם ה"מינים המתחרים" מוביל ברוב המקרים לשינוי והתפתחות, לרצון ללמוד יותר ולהשתפר, וגם לעשות נינג'יטסו יותר טוב. :Reference 1. https://pespmc1.vub.ac.be/REDQUEEN.html 2. https://cewh-cesf.ca/PDF/health_reform/gba-red-queen.pdf 3. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3114432,00.html 4. picture taken from 5. Yoshihiro Haraguchi and Akira Sasaki (1996). Host-Parasite Arms Race in Mutation Modifcations: Indefinite Escalation Despite a Heavy Load? J. theor. Biol 183, 121-137. 6. Andrew F. Read (1994). The Evolution of Virulence. Trends in Microbiology, vol.3 no.2 73-76.