זו הסיבה שחצאיות מתאימות לגברים, במיוחד בקיץ הישראלי

מה שנעלם מהתרבות שלנו ומרוב אמנויות הלחימה, ומה שאנחנו מנסים נואשות להציל בדוג'ו של אקבן, הוא החיבור לטבע ולמסורת. הטבע מתחיל בעצם הפעולה של לשהות בחוץ, לצאת החוצה ולתת לכמה שפחות דברים להפריד אותנו ממה שקורה. פעילויות רבות הפכו לפעילות כושר בקופסה. בבודו היפני העתיק, תלמידים נהג ללכת במשך ימים רק כדי להגיע למורה. הצורך לחצות מקום ברגל עד עצם היום הזה, הוא הכרח עבור אנשים רבים. הליכה בחוץ היא חלק מהמורשת האנושית שהופכת לצערי לאיזה קוריוז. בדיוק כפי שאנו משמרים מסורות לחימה עתיקות אנחנו צריכים לשמר את תנאי החיים שמקיפים חלק מהן. החוץ היה פעם מושרש בחיינו, ולכן הוא היה מובן מאליו, עכשיו אנחנו עושים את המאמץ, גם אם זה ביום קיץ חם, רק להיות בחוץ, או אפילו בלי מזגן. יותר מכך, תנועה, אפילו של זמן מוגבל, בלי כלי רכב צריכה להיות בראש סדר העדיפויות למען הבריאות הרוחנית, הבריאות הפיזית וכמובן יכולות לחימה. אז ברמות רבות, רק להיות בחוץ, לנוע בחוץ, ללא כלי רכב, או מזגן, צריך להיות בראש סדר העדיפויות. ויש עוד סיבה ליחס הזה, אנו מכנים אותו: "כבוד". כבוד כזה הוא בעל עוצמה כי הוא לא הכרחי, ולכן היום, לא סביר, מצרך נדיר. בדרך כלל, כבוד אצל אנשים מופנה לאדם אחר כביטוי בהיררכיה ולמעמד החברתי של אותו אדם. אבל יש עוד סוג של כבוד. במסורת של בית הספר הישן, הכבוד מתבטא ומופנה גם לטכניקה, לאובייקט, לדרך חיים. באמצעות התצפית והפעולה ניתן לתרגל כבוד לתנועה, לחפץ, להאמנה. השבוע נבצע אימונים מחוץ לאולמות בקבוצות תל אביב וירושלים. הקאמה, חצאית קרב, נחוצה רק בכיתות הנשק. במפגשים האחרים, נא להביא ציוד מגן, כפפות, מים וכושר שיא.