אנו מתאמנים היום כרגיל בדוג'ו תל אביב בחודש אוגוסט, בין 18:00 ל 20:00 נבצע קרבות.
הוידאו שאני מעלה היום הוא דוגמה טובה מאוד לאיך כדאי לעשות קרב אימון, רנדורי. מתחילים טועים וחושבים שקרב אימון צריך להיות בעוצמות של קרב תחרותי או של קרב לחיים ולמוות. זו שטות גמורה. יש הבדל מהותי בין קרב אימון לקרב אמת. עבודה עם עוצמות של קרב אמת על מזרון האימונים תייצר כמעט תמיד פציעה, ואז מה הועלנו?
זה נכון, כדי להתכונן לאולימפיאדה או לתחרות צריך להיות בכושר שיא וברמה טכנית גבוהה ברגע מסוים בזמן. אבל כמו שאני מזכיר תמיד לתלמידים באקבן, איננו מתכוננים לאולימפיאדה, המאמץ שלנו בתור אומני לחימה פרוש על פני שנים רבות. מי שמתאמן על השפיץ יידקר. נקודה.
יש הבדל בין אימון זורם ומגוון ובין עצלנות. המתאמנים באקבן הם בכושר שיא וכולנו יודעים לבצע גם קרבות עם אנרגיה ואומץ אלא שקרבות איטיים כמו שמודגמים בוידאו הם חשובים במיוחד לא רק למניעת פציעות אלא בעיקר לשיפור טכני. רק בקרב שבו שמים את האגו בצד אפשר ללמוד ולשפר טכניקה תוך כדי קרב.
כאשר תלמיד מתחיל מוטרד בקשר למוכנות שלנו אני לא יכול שלא לחשוב על בעיה מהתחום הצבאי. נניח שיש לנו צוות התערבות לוט"ר ואנו רוצים שהוא יהיה מוכן תמיד כדי לטפל באיומים, מחבלים ומה לא. אם במהלך האימונים הסדיר נשמור את הצוות ברמת כושר מטורפת ונתאמן כל הזמן על הקצה במוקדם או מאוחר נאבד מוכנות בגלל פציעות אורטופדיות של החברים. אז האיזון בין מוכנות, טכניקה ובטיחות הוא עדין ביותר ומחייב נסיון רב.
בוידאו נראה חלק מקרב שנמשך כשלושים דקות ובו מגוון גדול של תרגילי נינג'יטסו. מצא חן בעיני ששני היריבים, שלא חסרה להם קרביות, מוותרים כאן על אגו ועבודה חזקה ובמקום זה מגלים עולם שלם של טכניקות נינג'יטסו. קרב שיש ללמוד ממנו.
