יושרה קרבית באומנות לחימה וסמינר ACT באקבן

מאת נח גרוס, דאן 6 - בוג'ין קאן נינג'וצו, מזכיר ACT עד לפני שבע שנים כל הידע שלי בשימוש בכלי נשק נבע מתוך האימונים שלי כתלמיד ומדריך בבוג'ין קאן. בבוג'ין קאן עוסקים בלימוד כלי נשק עתיקים דרך תרגול קאטות . לחימה בכלי נשק הייתה עניין משני עבורי עד 1996. עד אותו זמן העניין העיקרי שלי היה מיומנות באספקטים השונים של לחימה בידיים ריקות. בקיץ 1996, משחזרתי לארץ לאחר שהות של כמעט שבע שנים בארה"ב, הצטרפתי לקבוצות של דורון נבון ומוטי נתיב. באותה תקופה שניהם לימדו הרבה חרב. משם התחלתי להעמיק בכלים והתווספו מקל ארוך (Rokushaku bo) ונגינטה (Naginata). כפי שנהוג בבוג'ין קאן בשלב הראשון הלמידה היא חזרה מדויקת על קאטות ותרגול יחידני ומול בן זוג. וברמות גבוהות יותר משנים פרמטרים מסויימים בקאטה ופותחים אותה לחקירה נוספת. הייתי משוכנע כי יש לי ידע בסיסי סביר וכי אני יודע להשתמש בכלים בצורה סבירה ומעשית. בתחילת שנות האלפיים התוודעתי למודל למידה שונה של כלי נשק כפי שפותח על ידי ארגון הלחימה ARMA. במודל זה הלמידה מורכבת מניתוח מקורות היסטוריים (בדומה לחומר שמגיע אלינו בבוג'ין קאן דרך הקאטות). ב ARMA משתמשים בכלים הבאים לאימון:

חרב מושחזת שאיתה מבצעים חיתוך של חומרים שונים.

חרב ברזל כהה לביצוע תרגול יחידני ותרגול מבוקר עם בן זוג.

חרב מעץ שאיתה מתרגלים גם תרגול יחידני וגם תרגול מתון עם בן זוג (מעט יותר אגרסיבי ומהיר מזה שמתבצע עם הברזל הכהה).

ותרגול קרב באמצעות סימולאטור שמאפשר קרב במגע מלא.

חשבתי שניתן לקחת את המודל הזה וליישם עם כול כלי הנשק שאיתם התאמנתי בבוג'ין קאן. סברתי כי אני יוצא לטיול בו אאסוף מידע חיוני ואחזור הביתה עם הידע כיצד לעשות זאת עבור השיטה ממנה יצאתי למסע זה. במשך כמעט שלוש שנים למדתי הרבה אך בפועל בשל העדר סימולאטור מתאים לא הצלחתי בעצם להשלים את אותה פינה בתצרף שהייתה חסרה מתחילת הדרך. כשפגשתי את אלכס ואת בית הספר שהוא ייסד: ACT, הושלם התצרף בשל הגישה לסימולאטור מתאים. הקרבות המציאותיים סייעו לי להשתפר כלוחם וגם להבין יותר. בעקבות האימון ב ACT, הגעתי להכרה כי ההסתמכות על המקורות כאוטוריטה יכולה לעיתים לפגום בתהליך המחקר. מטרת המחקר הייתה לקחת כלי לחימה היסטורי ולפתח בו מיומנות לחימה שתתקרב ככול האפשר לזו שהפעילו אותם אנשים שלחמו באמצעות הכלי בעבר. מובן מאליו כי באותו זמן היסטורי בין אם באירופה או ביפן ובין אם במאה ה11 או במאה ה16 העיקרון המנחה שהיה נר לרגלי הלוחם היה: מה שעובד נשאר ונלמד מה שלא לא רלוונטי. זאת כמובן בהנחה כי מדובר בשיטת לחימה ולא אומנות לחימה, כלומר שיטה שאמורה לשרת אדם בשדה הקרב בו חייו מוטלים על כף המאזניים. מה שנהייה ברור במפגש עם ACT הוא כי חקר מסוג זה חקר שאמור להוביל ליכולת אוטנטית, כדאי וראוי שיתייחס אל המקורות ההיסטוריים אך אסור לא להיות מוגבל על ידיהם או מכוון על ידיהם בלבד. הבנתי שעקרון העל של "מה עובד?" צריך להיות מה שעובד עבורי ברנדורי, בקרב אימון. ומה שעובד הוא הטכניקה הלגיטימית ביותר עד שמוכח אחרת. כל פרט, החל מצורת עבודת הרגליים או האחיזה בכלי וכלה בצורת ההגנה והחבטה, חייב להוכיח עצמו ברנדורי ואין לשנותו גם בפני טקסט היסטורי שלמראית עין טוען אחרת. משהבנה זו חלחלה עמוק אל תוך הווייתי והדהדה בהרמוניה עם אותו סוג חקר שהוביל אותי בשנים האחרונות בתחום הלחימה ביד ריקה יכולתי להרגיש בבית בACT. כשחזרתי להתבונן ולבחון את הלמידה עם כלי נשק בבוג'ין קאן הבנתי כי היעדרות של הרנדורי גרמה לחוסר יעילות קרבית. את חוסר היעילות הקרבית הנובע מאימון ללא רנדורי הבנתי מיד בעמדי מול אנשי ACT. אין ספק, ישנו ידע רב הטמון בקאטות של בוג'ין קאן, אך את הידע הזה יש להחיות בתרגול ומחקר הכוללים מימד של רנדורי במגע מלא. מעבר לכך יש לזכור כי כל קאטה היא קונטקסטואלית, כלומר היא נולדה ממצב מאוד ספציפי בו מרכיבים שונים כגון: הלבוש, הכלי והסיטואציה הספציפית הובילו ליצירת הקאטה. ניתן לקחת תובנות הטמונות בקאטה שנולדה מלחימה בשריון ולהעביר אותן ללחימה ללא שריון אך המחקר נשאר תיאורטי ללא קרב האימון והלחימה. ומכיוון שאין לנו לחימה, המעבדה הקרובה ביותר לבדיקת יעילות היא מעבדת תרגול הקרב או הרנדורי. במעבדה כזו נגלה למשל שיריב חמוש ברומח שאינו חושש לדקור אותנו, ישתמש בעיקר בדקירות. אנו נגלה גם כן כי כל ניסיון שלנו לסובב את הרומח כמו בקאטה או להכות במכות המגיעות מהצדדים ולא בקו ישר, יענו בדקירה חדה ומהירה הרבה לפני שנשלים את התנועה. את האלמנטים האלה, המופיעים בקאטות, אלמנטים שאיננו מצליחים לבצע ביעילות קרבית ברנדורי אנו צריכים לחקור כדי להבין באיזה קונטקסט הם נולדו ומתי הם כן עובדים. מרכיביה של שיטת לחימה הם כמו חוטים השזורים יחד לצמה. משניתק הקשר בין חוטים בצמה יותר ויותר קשה להבין את הצמה. התמונה הכללית מחווירה אם היושרה הקרבית של השיטה מתחילה לעמוד בספק. אם שיטה חפצה להתהדר בתואר שיטת לחימה מעשית, לעולם תהיה חייבת לשמור על חוט הרנדורי שזור עמוק בתוך הצמה. הוא לא חייב להיות החוט המרכזי, הוא לא חייב להיות הבולט, אך אל לו להיעלם או להתנתק ממנה. כשלוקחים את הקאטות ומיישמים אותן בסביבה קרבית, ברנדורי, קצב הלימוד משתפר דרמטית. רמת היכולת הקרבית של הלוחם משתפרת מעצם ההתנסות הקרבית. ראיתי את זה מתרחש בצורה בולטת לעיין בסמינר שבו לימדנו חלק מוותיקי בית הספר ללחימה של אקבן. בקרבות שנוהלו בתחילת הסמינר ובסופו הופגנו שני רמות לחימה שונות לגמרי. ראיתי שוב, כפי שנוכחתי כבר בACT, כי שילוב של רנדורי עם לימוד 3-4 טכניקות פשוטות הניב תוצאות של ממש בזמן קצר של מספר שעות בודדות. באופן גס דומה הדבר לתהליך של יצירת פסל מאבן, הרנדורי מעיף את הפסולת, החומר בו לא נשתמש לעולם במצבי אמת, ומשאיר את המסגרת שנתמכת על שלד איתן ומעשי. טכניקות לחימה קרביות שעובדות ברנדורי הן אולי לא יפות כמו קאטות אך הן עובדות ביעילות מפחידה ויש בהן את היופי הפראי של הטבע. את הכיול המדויק הזה אנו משיגים באמצעות לימוד הטכניקות והטקטיקות בACT. אני משוכנע שההסכמה על חיוניות הרנדורי היא זו שהניבה תוצאות כה טובות בסמינר ואני מוריד את הכובע בפני המשתתפים על העדר האגו, הפתיחות, הנכונות לספוג מכות והשליטה העצמית המדהימים שהפגינו חברי אקבן בסמינר. היה לי לכבוד לפגוש את אלה שהגיעו ואני משוכנע שביחד נוכל לא רק להשתפר כלוחמים ביד ריקה ונשק אלא גם להחזיר את המסורתיות של השיטה לפסים שימושיים ומציאותיים, במיוחד כשמדובר בשימוש בקאטות עם נשק ארכאי כחרב ורומח.