מודל עסקי באומנויות לחימה

מאת יוסי שריף

ירון התקשר אלי, הוא אמר: "איזה תאילנדי שרף את השדה בטעות והגמלים ברחו." נכנסתי לניסאן השחורה ונסעתי חלק ומהר צפונה. כשהגעתי ירון כבר תפש את ג'פאר וקשר אותו לעץ עם מה שנשאר מהחבלים. השני הסתובב ליד, ככה זה גמלים.

לקח זמן, הכנסתי אותם למנז' ועד שגמרתי לשים חציר ומים ירד הערב. סגרתי את השער הירוק וקיבלתי טלפון, צלצול מיוחד. אני מסתכל על הצג, משפחה. שיט. זה הזמן של האימון ולא מצלצלים אלי סתם. אז נתתי גז לירושלים, נדמה לי שגיא החליף אותי באותו אימון. תודה.

אשפזתי את אימא שלי בהדסה והתחילו שנים קשות. ישן בבי"ח, נוסע מוקדם הביתה להכין את הבוקר ולארוז ארוחות עשר, חוזר, מאמן בערב, חוזר לבי"ח. חוזר חלילה. אם היה לי שכל הייתי שם לב שאני על טיס אוטומטי, שאני מדבר עם תלמידים והראש שלי לא שם. אבל לא היה לי ולא שמתי לב, וכך טסתי. כמה ותיקים שכן שמו לב ירדו מהטיסה, כלומר הפסיקו לבוא לאימונים. פחדתי, באיזה שלב כל כך הרבה הלכו לדרכם שחשבתי שזהו זה, אני מפסיק לעסוק באומנות לחימה.

אני זוכר את עצמי אז מנסה לשכנע תלמיד, "שמע, אם תישאר זה ישתלם לך כספית. יש לי רעיון כיצד להכניס כסף לארגון..." עוברת בי חלחלה היום כשאני נזכר בשיחות האלו. היו הרבה כאלה כי היו לי הרבה מודלים לשיחה, מודל על כל ייאוש.

אימא שלי נפטרה ואחרי כמה חודשים תפסתי שוב את ההגאים של בית הספר. ניקיתי את המטבח וחזרתי אחורה לא שנתיים, כי אם ארבעים, לרחוב קטן עם שם מתאים - רחוב העבודה, ליד מרכז בעלי מלאכה. אז, פעם בשבוע הייתי אוכל בשר. סבתא שלי הייתה עושה לנו קציצות.

הבשר היה שוכב, מנוקד במלח, על השיש, אחר כך היא הייתה רוחצת אותו, מנגבת וחותכת לקוביות. הייתי מסובב בקושי את הידית של מטחנת הבשר בשעה שסבתא הייתה מכניסה גושים לפתח של המטחנה. "אפשר להכניס למכונה לבד סבתא?" "שלא יתפסו לך האצבעות פסקודניאק." "בסדר סבתא." טובה כץ, סבתא שלי.

אחר כך היא הייתה מפרקת את המטחנה, רוחצת, מייבשת ושמה במדף התחתון של ארון אויר, ככה קראו לזה, ארון אויר, בחיי. את הבשר הייתה מערבבת עם לחם ובצל ומטגנת בשומן שנשאר מהשמאלץ. לנגב את המחבת בסוף עם פרוסת לחם, איזה תענוג.

בשר זה לא זול ולסבא וסבתא היה פנקס שרשמו בו הוצאות והתלחשו לידו מתחת לאור הפלורסצנט בערב. אני מזכיר לעצמי טוב טוב כל יום: בלי טייס אוטומטי, בלי הנפקות, בלי זכיונות. זה המודל כעת, קציצות הכי טובות ומי שרוצה, אוכל.

[caption id="" align="alignnone" width="450"] החורג', הגמלים, המחצלת והחרב[/caption]