סבב שני לתכנון מרכז אומנויות הלחימה של אקבן

בהנחיית ארכיטקטית מיכל דולב השמשוני וארכיטקט יחיעם קרוא הסתיים סבב שני של תכנון אקדמייה לאומנות לחימה ויוגה של אקבן. הסטודנטים התמודדו עם אתגרים רבים ובעיקר עם הדרישה לענות על צרכים מעשיים ולשמור על העקרונות הרוחניים שמהם נובע התרגול באקבן. נקודת הפגישה בין מה שמתרחש אצל האדם בפנים ובין הפעולות שלו בחוץ היא תמיד מרתקת. ארכיטקטורה ותכנון צריכים להיות אחראים, התוצאה של פעולת התכנון מתקיימת לזמן ומנציחה את היכולת של המתכנן והבונה לתת צורה מעשית למחשבות ולתהליכים הפנימיים שלו. עבודה של אדריכל היא ריקוד מסובך של הדברים הפנימיים שמביא האדריכל, המתכנן, והדברים הפנימיים שמביא הלקוח. מתוך הדיאדה של מתכנן ורצון של לקוח יוצא דבר כתוצאה של הפעולה המעשית. זה משולש שבאחד מקודקודיו נמצא הבונה. קשר טוב של הבונה והמתכנן הוא אידיאלי ואדריכל הנוכח בזמן הביצוע של הפעולה הגופנית שיוצאת מתכנוניו עושה טוב, בדיוק כמו שאנו באומנות לחימה, חייבים להיות נוכחים בפעולות של עצמנו. מבוני הקתדרלות בימי הביניים, אותם בונים חופשיים, דרך גאודי, הזמן שבו יולדות התוכניות גוף של מעשים יכול להיות קדוש וכדי שהוא יהיה כזה חייבים נוכחות של המתכנן בזמן העשיה. בדיוק כמו הזמן בו החלקים הפנימיים, המנטליים, שלנו מניעים את הגוף - גם זמן זה יכול להיות קדוש. כאן לומדים שנים, בכל מקצוע, כי ההתכוונות, או כפי שאנו קוראים לה - הקשב - אינה מספיקה. ההתכוונות חייבת לנוע עם מקצועיות, עם ידיעת הפרטים, הטכניקות והמבנים האפשריים. אומן הלחימה טווה באוויר מבנים שנמוגים מיד. בדיוק בגלל זה צריך שתהיה לו הערכה עצומה לעושים אחרים העושים מתוך אותה תשומת לב, מתוך אותה יראת כבוד לכל. סטודנטים צעירים בחיפה והמנחים המנוסים שלהם הפתיעו אותי שוב, בכל מקום יש אנשים שמבינים את הריקוד היפה הזה. תודה. גלריית תמונות פייסבוק