סטופ - המשך אימונים בשביל אחר
אני מלמד מ 1985. שיט. הדוג’ו של אקבן לא עצר בשביל שום דבר, לא אבל, לא מלחמה, לא עירייה דפוקה, לא סערה, כלום, פשוט המשכנו להתאמן. כל זה השתנה היום. לפני שעה פלוס שלחתי הודעה בקבוצות הפרטיות שלנו שלא יהיה אימון. זו הייתה החלטה קשה מאוד בשבילי, כמה וותיקים התקשרו כדי להציע פתרון אחר. לקחתי החלטה לבד.
אני לא עוצר אימונים בגלל שאני מפחד לעצמי, לעצמנו, אנחנו חזקים ובריאים ויש את יוני וצמחי המרפא שלו ואת פרקטיקת האימונים. אנחנו לא עוצרים בגלל פחד על עצמנו, צריכים לעצור מסיבה אחרת, עלינו לעצור אימוני מגע כדי להגן על החלשים במשפחות שלנו, לשמור על הזקנים והמבוגרים.
מעכשיו יהיה המניע שלנו, משמעת שסיבתה הגנה על האחר.
הנגיף הזה מסוכן והגבלת מגע היא דרך לעכב אותו, לתת זמן ואולי, אצל מעט ברי מזל, זה ימנע מחלה.
אני מצטער על הביטול הזה, אני כבר מתגעגע לדוג’ו, מתגעגע אליכם, חברים, אבל לא הפסקתי להתאמן. ואתם יודעים, אני מבין את המצב הזה כבר זמן מה, התכוננתי וכבר התחלתי להעלות חלק משגרת הבוקר שלי. מהשבוע הבא נשתמש בטכנולוגיה כדי להיפגש ברוח ולא בגוף. משמעת.
דורון, המורה שלי אמר לי, “כשלוחם נכנס לחדר, כולם קצת יותר בטוחים” זה הזמן של פרדוקס. החלשים יהיו בטוחים יותר דווקא כשלא ניכנס לחדר.
לכל אחד מאיתנו אני מאחל, לא להתבלבל. שימרו על גרעין האימונים העצמאי.
