מאת עמוס ירום
אחד הדברים שמאפיינים את הלוחם הוא העשייה. לוחם לא רק מדבר על עשייה אלא עוסק בה בפועל. היכולת שלו לעשות, מאפשרת לו חיבור טוב יותר לקרקע המציאות.
התרבות המערבית המודרנית מאלצת אותנו להיות אחידים בהתנהגותנו. התנהגות תקנית בחברה מובילה לצורת דיבור, תנועה, והתנהגות מסוימת שאינה בהכרח טבעית. מטרת המערכת הזו, (בצדק או שלא בצדק) היא ליצור מערכת חברתית נוחה. במובן זה, התרבות המערבית מרחיקה אותנו מהמציאות.
עשייה, ועשייה עם הגוף בפרט, מחזירה את הלוחם לעולם האמיתי ומאפשרת לו לחדור דרך המסך החברתי הקיים.
פורסט גאמפ, הוא אדם בעל הלך מחשבה פשוט, שאינו מודע לתבניות שהתרבות המערבית כופה על בניה. זו הסיבה שהוא מסוגל לעשייה. במובן זה, פורסט גאמפ הוא לוחם.
דוגמאות לעשייה שלו נמצאות לאורך כל הסרט. כשחברו ליחידה נפצע בוייטנאם, והוא רץ להציל אותו, הוא לא חושב על מה אמור להיעשות, ומה יעיל יותר ומה פחות. בחיפוש אחר באבא, הסכנה להיהרג ידועה, אך ההבנה לגבי הדבר שצריך להיעשות היא חדה וברורה. ידיעה זו היא ברורה לכולנו, אלא שלא תמיד יש לנו את הכנות המחשבתית המאפשרת לעשות ולהימנע מהתחמקות מהעשייה.
בחיפושים שלו, פורסט פוגש בפצועים נוספים, והוא יודע ואומר שלא אותם הוא מחפש. אולם, הוא גם מבין שהדבר שצריך להיעשות הוא לחלץ אותם, וכך הוא פועל. בהמשך הסרט, הפרק הבא בחייו של פורסט גאמפ, הוא הדיג.
עבור אדם רגיל, לעבור למקום חדש, לקנות סירת דיג, להיות דייג, וכל הכרוך בכך מהווה פרויקט מורכב, המצריך חשיבה לטווח ארוך. פורסט, מלמד אותנו שלא כך הדבר – כל מה שצריך לעשות זה לקנות סירה ולצאת לים. לקום ולעשות. המיומנות הדרושה לכך תבוא תוך כדי העשייה.
הדוגמא הכי ברורה לעשייה של פורסט גאמפ, היא הריצה. הצורך שלו לרוץ מתעורר עקב תחושת הבלבול השוררת בחייו – אמו נפטרה וחברה שלו נעלמת באופן מפתיע. פורסט מבין, שלא במודע, שהפתרון הוא דרך הרגליים. הריצה, עשייה עם הגוף. הריצה מאפשרת לו להתמודד עם הקשיים בחייו ולהבין אותם.
לעשייה הפיסית הקשה יש ייחוד, בכך שהיא מאפשרת לנו להבין את הארעיות שלנו. הקושי שבנשימה, הכאב בשרירים והעייפות הכללית מזכירים לנו שאנו בני-תמותה. ההבנה הזאת היא המפתח לתפיסה של המציאות הפשוטה שסביבנו. זו אחת התמציות של מה שצריך לוחם, ראיה בלתי אמצעית של המתרחש סביבו.
