פינה באוש 2, טיטו אורטיז 1

קשה להתאפק כשרובי שם הומאז' לפינה באוש. אני לא תמיד סובל כל כוריאוגרפיה או מוזיקה קלאסית. מותר לי להיות בררן, אני מכיר היטב. לא חייבים לאהוב הכל. פינה באוש היא דוגמה למאסטר. שנים של ריקוד באופן יוצא דופן מעלים אותה לקטיגורית המאסטר הגאון, זה שמרחיב את גבולות הפרקטיס. מאסטר, כך ניסיתי לכתוב כאן, הוא זה שבאמצעות מעשיו מדגים באופן הטוב ביותר את ההגיון הפנימי של הפרקטיס שלו. איננו מתרגלים פרקטיס של רקדנים באומנות הלחימה שלנו, אבל אני יודע, גם בלי שאהיה מאסטר, לזהות מאסטר זז. הייתי מכתיר את הפוסט שלי בתואר הפוסט המוזר ביותר באתר אומנויות לחימה מעולם, אבל רובי עדיין לא אמר את המילה האחרונה.