ציטוט של סופ"ש - גינגי חאן

במאה ה -11 , נולדו בסין שני תאומים, צ'ן צ'או וצ'ן זאוגאו. זאו גאו היה ילד חזק. הוא גדל והיה ראש לכנופיית שודדים ואחר כך שר מלחמה ששלט על אזור גדול בסביבות הנהר אמור. זאוגאו אהב לשתות, לאכול בשר ולהלחם. הוא גם אהב להקיף את עצמו במותרות אבל לא הזניח את השמירה על כוחו. זאוגאו היה מומחה בעל שם בסיוף, ירי בקשת וציד. כבר בשלב מוקדם הקיף את עצמו ביחידות חיילי עילית ובשומרי ראש רבים שהיו נאמנים לו ללא סייג. זאו גאו התגורר רוב הזמן בחדרים המבוצרים של ארמון באיפנג זי בטירה מבוצרת שבנו מאות סתתים ונגרים. את אלו שחשד בכוונתם הוציא להורג במו ידיו, ללא היסוס. בוקר אחד, קם זאו גאו, קיבל התקף לב ומת במקום. אחיו התאום צ'ן צ'או גילה כשרון נדיר לאומנויות הגבוהות של ציור וקליגרפיה כבר בהיותו ילד. בגיל עשר, לאחר שקרא על כך במגילה עתיקה, הצליח לבצע הקפאת פראנה בינדו למשך שלושה ימים, בגיל חמש עשרה היה מסוגל לשלוט בקונדליני בעזרת נתיב הסושומנה נאדי, בגיל עשרים קיבל תואר מוסמך באסכולת הגלוג פה הטיבטית ולאחר מגורים במנזרים שונים, בגיל עשרים ושבע, פרש צ'או למערה בהרי פאמיר ועסק במדיטצית למרים (דזוגצ'ן) תחת הדרכתו האסטרלית של אטיסה בעצמו. צ'או שמר על בריאותו בעזרת תרגול חום פנימי בשלגים שמעל למערה שלו, אכילת יומית של כפית דבש הרים ותרגול של יוגה צ'אקרה. בוקר אחד קם צ'או, יצא מחוץ למערתו כדי להטיל את מימיו, ונטרף על ידי נמר שלג שהמתין לארוחת הבוקר שלו בסבלנות כל הלילה. זה שדאג כל כך לשמור על עצמו מבחוץ, בא הבפנים וחיסל אותו. זה שטיפח כל כך טוב את הבפנים, בא הבחוץ וטרף אותו. Image CC by Maurice Koop