ציטוט של סופ"ש - עופר מזרחי
אתמול אושפזתי בהדסה עין כרם לחצי לילה עם חבלת חזה. כן, בחינה מוצלחת לחגורה שחורה, נפילה אחת פחות מוצלחת.
ישבנו שם, אתגר ואני, במיון מבוגרים, ושתינו מים קרים מכוסות קטנות של מתן שתן. לא בדיוק ״מים שלנו״ למרות שכן.
ותודה, הייתה בחינה חדה.
ונזכרתי שפעם היינו שותים ויסקי גם באירועים פחות משמחים, עד שיוסי הפסיק לשתות אלכוהול. ובכול מקרה, אתגר סיפר על כל מיני דברים, ואני סיפרתי לו על המורה הקודם שלי שעזבתי בכעס גדול לאחר שעשה דברים שלא יעשו.
נפילה, כמעט 12 שנים עברו מאז. שיעור גדול ואני עומד ונושם בזהירות.
אז ככה זה עובד כשנפצעים בקבוצה, פרופסור ח. כותב הפניה דחופה על דף צהוב ומקומט, ללא חותמת. ד״ר נועם, כן ההוא מסיפור מחלת הנשיקה במשמרת לילה מחייך ואומר: ״אז אתה הג׳ודוקא שנפצע, הייתי צריך לנחש...״ לוקח אותי לסי.טי, בודק את הגיליון הרפואי, מחייך ומסתכל בדאגה.
ויוסי, יוסי ער עד לפנות בוקר, ומקבל דיווחים, ועונה בהאוווו וככול הנראה מרגיש שהיה חייב לבוא ולוודא שהכול בסדר. ולא בגלל שהושקעו בי רק אצלו כמעט 12 שנות דוג׳ו רובן בניסיון ליישר את הקמטים ולדאוג להאריך את פתיל הקרב שלי,
בכול זאת קרב אימון...
אחר כך בבוקר, בבית, אני מרגיש כמו מגדלי התאומים בהבדל אחד, אני עומד.
רואה את מה שיוסף כותב ליעקב ומה שיעקב חזן כותב לנו וחושב מחשבות על התמדה ועל נפילות שאולי הן עמידות.
נפילות במורים,
נפילות בעסקים,
נפילות בחיים,
נפילות בבחינה.
ומבין ש
פחות חשוב איך נפלת, חשוב יותר איך קמת להילחם ועמדת, ואיזה שיעור למדת על החיים כשכול נשימה כאבה לך. ועל לצחוק אין בכלל מה לדבר.
ועוד מעט נשתה מים שלנו שיוסי סחב על הגב.
