ציטוט של סופ״ש - אלכסנדר סולז'ניצין

בסיום הכנס התבקשה מחווה לחבר סטאלין. כולם, כמובן, קמו (בדיוק כפי שכולם קפצו על רגליהם במהלך הוועידה בכל אזכור של שמו). ... במשך שלוש דקות, ארבע דקות, חמש דקות, המשיכו מחיאות הכפיים הסוערות, שעלו לתשואות. אבל כפות הידיים התחילו לכאוב והידיים המונפות כבר כאבו גם הן. והזקנים התנשמו מתשישות. זה נעשה מטופש ללא נשוא אפילו למי שבאמת אהב את סטאלין. עם זאת, מי יעז להיות הראשון לעצור? ... אחרי הכל, גברים משרות הבטחון עמדו במסדרון מחאו כפיים וצפו לראות מי יפסיק הראשון! ובאולם האפלולי והקטן, ללא ידיעתו של המנהיג, נמשכו התשואות - שש, שבע, שמונה דקות! הם היו כבר גמורים! האווז שלהם היה מבושל! הם לא יכלו להפסיק עכשיו עד שהם יתמוטטו מהתקפי לב! בחלקו האחורי של המסדרון, שהיה צפוף, יכלו כמובן לרמות קצת, למחוא כפיים בתדירות נמוכה יותר, פחות נמרצת, לא כל כך בלהיטות - אבל שם למעלה עם הבכירים היכן שכולם יכלו לראות אותם? מנהל מפעל הנייר המקומי, איש עצמאי וחזק, עמד עם הבכירים. מודע לכל השקר וכל חוסר האפשרות של המצב, הוא עדיין שמר על מחיאות כפיים! תשע דקות! עשר! בכאב הוא התבונן במזכיר ועדת המפלגה המחוזית, אך האחרון לא העז לעצור. אי שפיות! עד לגבר האחרון! בהתלהבות מהורהרת על פניהם, מתבוננים זה בזה בתקווה קלושה, היו מנהיגי המחוזות הולכים וממשיכים למחוא כפיים עד שהיו נופלים במקום שבו עמדו, עד שהיו מוצאים מהאולם על אלונקות! וגם אז, אלה שנותרו לא יירגעו ... ואז, אחרי אחת-עשרה דקות, לבש מנהל בית-החרושת לניירות ערך הבעה עסקית והתיישב בכיסאו. ו, אה, נס אירע! לאן נעלמה ההתלהבות האוניוורסלית, הבלתי מעורערת, הבלתי ניתנת לתיאור? כולם, עד לאחד, נעצרו והתיישבו. הם ניצלו! הסנאי היה חכם מספיק כדי לקפוץ מהגלגל המסתובב שלו. אלא שכך הם גילו מי היו אנשים עצמאיים. וכך הם ניסו לחסל אותם. באותו לילה נעצר מנהל המפעל. הם הדביקו לו בקלות עשר שנים בכלא בתואנה של משהו אחר לגמרי. אך לאחר שחתם על טופס 206, המסמך האחרון של החקירה, הזכיר לו חוקר: "לעולם אל תהיה הראשון שמפסיק למחוא כפיים". מתוך ארכיפלג גולאג, אלכסנדר סולז'ניצין