אנציקלופדיית אומנויות לחימה >

אייקידו

נכתב ע"י יוסי שריף

אייקידו ,合気道 ,Aikido,היא אומנות לחימה יפנית שפותחה על ידי מוריהיי אויישיבה כחיבור ויצירה מחדש של אומנויות הלחימה העתיקות שאותן הוא למד.

אויישיבה שילב טכניקות לחימה, פילוסופיה ומערכת אמונות דתיות למערכת למידה ותרגול. אייקידו מתורגם לעיתים כ"דרך התחברות עם האנרגיה של החיים[1] [2]" . או "דרך הרוח ההרמונית". מטרתו של אויישיבה הייתה יצירת אומנות לחימה שתסייע למתרגלים להגן על עצמם תוך כדי הימנעות מפגיעה ביריב.

תנועות האייקידו משתמשות בהצטרפות לתנועת ההתקפה של היריב והכוונה של אנרגיות ההתקפה שלו. עקרונות הלחימה של האייקידו נמנעים מהתנגדות לכוח שמפעיל היריב. האייקידוקא (מתרגל האייקידו) מוביל את התנע של המתקיף תוך שימוש בכניסה מתאימה ולעיתים בעזרת סיבוב הגוף כמשיק לכיוון ההתקפה. הטכניקות מסתיימות בבריחים או בהטלות[3]. אייקידו יכול להיות מסווג תחת המטריה הרחבה של אומנויות הלחימה העוסקות בהתגוששות.

אייקידו נוצר בעיקר מקובץ הטכניקות של דאיטו ריו אייקי ג'וג'יטסו [4] אבל החל להיבדל מהן בשנות העשרים של המאה הקודמת (1920), בעיקר כתוצאה של מעורבותו של מייסד השיטה, אויישיבה, בדת האומוטה-קיו (Omote-kyo). תלמידיו הרבים של אוישיבה פרשו את הטכניקות והשיטה בצורות שונות, בהתאם לתקופה שבה התאמנו אצל המייסד. כיום מתאמנים באייקידו בכל רחבי העולם בסגנונות ודגשים רבים. כל הסגנונות חולקים את אותו מייסד וכולם מגלים את אותה התחשבות בתוקף. התחשבות זו מהווה את עיקר הביקורת המופנית כלפי אייקידו וסגנונות דומים.

אטימולוגיה ופילוסופיה בסיסית של אייקידו

המילה אייקידו (Aikido) מורכבת משלושה קנג'י

  • ai-合- איי – הצטרפות, הרמוניה
  • ki -気 - קי – רוח, אנרגיית חיים
  • do -道 - דו – דרך, נתיב התקדמות וחיפוש

המילה דו מקשרת את תרגול האייקידו עם העקרונות הפילוסופיים של הטאואיזם וקישור זה נמצא בג'ודו וקנדו כמו גם בשיטות הבנה אחרות – שודו (קליגרפיה יפנית), קדו (סידור פרחים), וצ'ה דו (טקס תה). המילה אייקי מתייחסת לעקרון הלחימה של השתלבות בתנועת היריב כדי לשלוט עליו במינימום של נזק וכוח.[5] מפעילים אייקי על ידי הבנת הקצב וכוונת היריב ושימוש בתנועה, התחמקות ותזמון כדי להפעיל טכניקת לחימה מתאימה. מבחינה היסטורית אייקי היה עקרון למטרות של הריגת היריב; אבל אחרי אוישיבה מיושם העקרון כדי לשלוט בו במינימום של נזק. מייסד האייקידו הכריז: [2] "לשלוט באגרסיביות של היריב מבלי לפגוע בו זו אומנות השלום."[6]

וידאו של טכניקות נשק של אייקידו

היסטוריה

אייקידו נוצר על ידי מוריהיי אויישיבה (植芝 盛平 Ueshiba Morihei) (14.12.1883-26.4.1969) שמכונה על ידי מתאמנים רבים אוסנסאיי (Ōsensei), המורה הגדול[7]. אויישיבה ראה באייקידו לא רק סינתזה של אומנויות לחימה אלא גם ביטוי של הפילוסופיה האישית שלו לשלום והרמוניה עולמיים. במהלך חייו של אויישיבה התפתחה השיטה מאוסף טכניקות קוריו שנלמדו על ידי אויישיבה למאגר גדול של צורות תנועה ותגובה שמאחוריהם פילוסופיה מוצקה.[3]


התפתחות ראשונית

קובץ:Takeda-Sokaku.jpg
טקדה סוקאקו

אויישיבה פיתח את האייקידו בעיקר בשנות העשרים המאוחרות על ידי סינטזה של אומנויות לחימה אחרות שלמד[8]. אומנות הלחימה העיקרית שממנה נבע האייקידו היא דאיטו ריו אייקי ג'ו ג'יטסו (Daitō-ryū aiki-jūjutsu), שנלמדה ן על ידי אויישיבה ממורהו - טקדה סוקאקו (Takeda Sokaku), המורה שהחייה את אומנות הלחימה הזו. בנוסף, אויישיבה למד טנג'ין שיניו ריו אצל טוזאווה טוקוסבורו בטוקיו בשנת 1901, יגיו שינגן ריו אצל נקאי מאסאקטסו באוסאקה משנת 1903-1908, וג'ודו אצל קיואיצ'י טגאי בטנבה[9]. דאיטו ריו מהווה את ההשפעה הטכנית העיקרית על איקידו. יחד עם הטלות ובריחים אויישיבה הכניס אימוני תנועה עם נשק, כגון חנית (yari), מקל בינוני (jō) וחרב. אייקידו משתמש ברקע הטכני של לחימה בחרב (kenjutsu) כדי [2]ללמד תנועות מסויימות.

אויישיבה עבר לאי הוקאידו בשנת 1912 והחל להתאמן אצל טקדה סוקאקו בשנת 1915. השייכות הרשמית שלו לשיטת דאיטו ריו נמשכה עד שנת 1937[8]. למרות זאת, לפחות בחלק מתקופת הזמן הזו, אויישיבה החל להתרחק מטקדה ומדאיטו ריו. באותם זמנים התייחס אויישיבה לשיטתו בשם אייקי בודו (Aiki Budō). לא ברור היסטורית מתי הוכנס לשימוש השם "אייקידו", אבל הוא הפך לשמה הרשמי של השיטה בשנת 1942 כאשר האיגוד היפני לאומנויות לחימה (Dai Nippon Butoku Kai) עבר אירגון מחדש במימון הממשלה היפנית[3].


רשימת טכניקות מקל (ג'ו) בוידיאו של אייקידו

סרטונים של טכניקות כלי נשק באייקידו:

◄ טכניקות אייקידו בעברית
אין קטגוריות־משנה


מקורות

  1. ↑ Saotome, Mitsugi (1989). The Principles of Aikido. Boston, Massachusetts: Shambhala, 222. ISBN 978-0877734093.
  2. ↑ 2.0 2.1 2.2 Westbrook, Adele; Ratti, Oscar (1970). Aikido and the Dynamic Sphere. Tokyo, Japan: Charles E. Tuttle Company, 16-96. ISBN 978-0804800044.
  3. ↑ 3.0 3.1 3.2 Pranin, Stanley (2006). "Aikido". Encyclopedia of Aikido.  
  4. ↑ Pranin, Stanley (2006). "Aikijujutsu". Encyclopedia of Aikido.  
  5. ↑ Pranin, Stanley (2007). "Aiki". Encyclopedia of Aikido. Retrieved on 2007-08-21. 
  6. ↑ {{cite book | last = Ueshiba | first = Morihei | coauthors = trans. by Stevens, John | title = The Art of Peace | publisher = Shambhala Publications, Inc. | date = 1992 | location = Boston, Massachusetts | isbn = 978-0877738510 }.
  7. ↑ Pranin, Stanley (2007). "O-Sensei". Encyclopedia of Aikido.  
  8. ↑ 8.0 8.1 Stevens, John (1984). Aikido: The Way of Harmony. Boston, Massachusetts: Shambhala, 3-17. ISBN 978-0394714264.
  9. ↑ Pranin, Stanley (2006). "Ueshiba, Morihei". Encyclopedia of Aikido.