אנציקלופדיית אומנויות לחימה > חקר עימותים >

עימות

נכתב ע"י יוסי שריף

עימות, (סכסוך), (קונפליקט), הוא מינוח המתייחס לנקודת חיכוך חברתית שבה יש מפגש של אינטרסים מנוגדים וחוסר הסכמה על דעות, חלוקה של משאבים או אינטרסים אישיים. עימות יכול להתרחש בין חברי אותה קהילה, משפחה או ארגון או בין חברות, מדינות, משפחות, דתות או גופים חברתיים אחרים. עימות או סכסוך יכול להיות מעורב עם נסיון של אלימות גופנית, אלימות מילולית, שימוש בשפה בוטה, פגיעה ברכוש ומאבק על דומיננטיות ומידרג. רחים (Afzalur Rahim) מגדיר עימות כתהליך של יחסי גומלין המתבטא בחוסר התאמה, חוסר הסכמה, צְרִיר (דיסוננס) בין או בתוך ישויות חברתיות [1]


רבים, ובינהם (Robert A. Baron) רוברט ברון [2] , מסתכלים על התנאים המקדימים לעימות כתפישת המצב כסיטואציה של סכום אפס (Zero-sum game). סיטואציה של סכום אפס היא ייצוג מתמטי מתורת המשחקים המצביע על כך שרווח של שחקן אחד בא על חשבון הפסד של שחקן אחר. אם סך כל הרווחים של המשתתפים בעימות יסוכם עם סך כל ההפסדים של המשתתפים התוצאה הסופית, בסיטואציה של סכום אפס, תהיה אפס. נכון לעיתים לראות את סיטואצית סכום אפס לא כחישוב אובייקטיבי הנעשה ביודעין על ידי המשתתפים בעימות, אלא כסיטואציה הנתפשת באופן סובייקטיבי ככזו. קל להדגים שסיטואציות סכום אפס טהורות נדירות ביותר מחוץ לזירת ספורט או משחק. בניסוי "מערת השודדים" (The Robbers Cave Experiment) בדק מוזפר שריף (Muzafer Sherif) שתי קבוצות ילדים ומצא שהחיכוך בינהן קטן בזמן שניסו לפתור יחד סיטואציות שלא נתפסו כמשחק סכום אפס[3] .

סיטואציות פרטו-אופטימליות (Pareto optimal), כפי שהן מיושמות בשדה העימות החברתי, הן הטייה היוריסטית שבה נתפס נושא העימות כמשחק סכום אפס, ופתרון העימות באלימות כזו או אחרת נתפס סובייקטיבית כפתרון האופטימלי שיקנה לצד האגרסיבי נצחון או יתרון.

מיכאל ניקולסון מגדיר עימות או סכסוך[4] כפעילות המופיעה בשעה שישויות מודעות (ארגונים או יחידים) רוצות לקיים פעולות שאינן עולות בקנה אחד בקשר עם הצרכים, הרצונות או המחויבויות של ישויות מודעות אחרות. עימות הוא הסלמה של חוסר ההסכמה, חוסר הסכמה שהוא הדרישה ההתחלתית, המאופיין בהתנהגות משברית שבה משתתפי העימות מנסים להזיק אחד לשני.

שלבי העימות, על פי רחים ואחרים הם:

  • יש מניעים מנוגדים בין המשתתפים הנתפסים כסיטואציית סכום אפס.
  • חייבת להיות האמנה (belief) של כל צד בכך שהמשתתף בעימות קשר קשר נגדו ועלול לפגוע בו.
  • לרוב האמנה זו מקבלת אישוש בפעולות שעושה המשתתף בעימות.
  • העימות הוא תהליכי והתפתח מהיסטוריה קודמת של עימותים[1].


תפקיד הרגשות בעימות

יש להבדיל בין רגשות מקדימים הקיימים ברקע אצל היחיד או הקבוצה, כהטייה עוד לפני העימות ומשמשים כמצע פורה לעימות אגרסיבי, לבין רגשות המופיעים בזמן הסמוך לסכסוך כתוצאה ממצב העימות.

רגשות חוץ קבוצתיים מקדימים

כאשר מתייחסים לרגשות של יחידים בקבוצה ניתן לחלקם לרגשות קולקטיביים תוך קבוצתיים שאותם חולקים יחידים רבים בתוך הקבוצה[5] ולרגשות מבוססי קבוצה שהם רגשות המתפתחים אצל יחידים כתוצאה מהשתייכותם לקבוצה מסויימת[6].

הרגש הקולקטיבי התוך-קבוצתי כלפי קבוצה אחרת הוא מרכיב עיקרי מקדים לסכסוך. קבוצות, ויחידים בתוכן בהשפעת הקבוצות, נוטים להתייחס לקבוצות אחרות באופן שלילי. הרגשות השליליים המקדימים נעים בין תחושת אי נוחות במגע חברתי עם הקבוצה האחרת, ועד לשנאה מופגנת לקבוצה האחרת וליחידים בתוכה [7][8].

הרגשות שהקבוצה והיחידים בתוכה מפנים כלפי חוץ יכולים להיות מבוטאים באופן מילולי או אחר, ויכולים להיות מושפעים שני ערכים: עד כמה נתפסת הקבוצה השניה כאנושית וחמה ועד כמה נתפסת הקבוצה השניה כמיומנת, בעלת יכולות. על פי שני ערכים אלו חוזה מודל התוכן ארבע רגשות בסיסיים היכולים להיות מופנים אל הקבוצה האחרת (Forsyth, 2006).

1) קנאה - תוצאה מתפיסת הקבוצה האחרת כבעלת מיומנות גבוהה, אבל אנושיות וחום נמוכים. קבוצות מקנאות תופשות בדרך כלל את חברי הקבוצה האחרת כבעלי הישגים חומריים ואחרים הנתפסים במסגרת של תחרות (Forsyth, 2006).

2) בוז - הקבוצה האחרת נתפסת כבעלת מיומנות נמוכה ואנושיות וחום נמוכים גם כן. על פי פורסייט (Forsyth) בוז הוא אחת מהצורות הנפוצות של רגשות תוך-קבוצתיים כלפי הקבוצה האחרת. כל עוד קיים בוז ושאט נפש לא יפתרו הגורמים המוליכים לעימות בין שתי הקבוצות.

3) רחמים - הקבוצה האחרת וחבריה נתפסים כבעלי חום ואנושיות רבה יחד עם מיומנות נמוכה. קבוצות הזוכות לרחמים הן בדרך כלל בעלות מעמד חברתי וסוציו-אקונומי נמוך ולעיתים נתפסות כלא אחראיות למזלן הרע (Forsyth, 2006).

4) הערצה - הערצה מתרחשת כאשר הקבוצה האחרת והיחידים המרכיבים אותה נתפסת כבעלת יכולות גבוהות, גם של מיומנות וגם של אנושיות. הערצה של הקבוצה האחרת מושגת לעיתים נדירות מאחר והיא מצריכה שיחידים בתוך הקבוצה יתגאו בהישגי הקבוצה האחרת ובנוסף שהישגי הקבוצה האחרת לא יתפסו כבאים על חשבון קבוצת הייחוס (Forsyth, 2006).

5) שינאה - שינאה מתרחשת כאשר הקבוצה האחרת נתפסת כבעלת אחריות ישירה לעוולות קשות כלפי קבוצת השייכות[9] .


רגשות המתעוררים במהלך העימות

יחידים וחברות הנמצאים במהלך עימות פעיל בעל מרכיבים פיזיים נוטים לחוות אותו כמצב דחק. תגובת דחק בזמן עימות בולמת את הזכרון הנוהלי וגוררת שרשרת של תופעות הורמונליות, עיצביות וקוגניטיביות אשר מצמצמות את שדה הראיה, פוגמות בשיפוט ובמוטוריקה העדינה ומובילות להסלמה מהירה של מצב העימות.



סוגי עימות

עימות נתפס לעיתים רחוקות כחיובי; למרות זאת, בהקשרים של תחרות בספורט ובספורט לחימה נחשבים מרכיבים מתונים של עימות כחיוביים לשני הצדדים. מרכיבים מתונים ומסויימים של עימותים יכולים להתפס כמקדמים ידע, סובלנות, ויעילות. ישנם חוקרים המבדילים בין עימות על רקע תוכן שבו יחידים אינם מסכימים כיצד לטפל בנושא מסוים ובין עימות על רקע אישי שבו יחידים אינם מסכימים עם האחר. עימותים על רקע תוכני יכולים להיות מועילים בגלל שהם משמשים רקע למוטבציה גבוהה יותר. עימותים על רקע אישי אינם מועילים מפני שהם מפחיתים אמון, עבודה הדדית, ביצועים וסיפוק והופכים יחידים וקבוצות לחשדנים, שליליים וכועסים[10].

עימותים יכולים ללבוש ביטוי גופני ולהיות בעלי רמת אלימות נמוכה, בינונית או גבוהה. עימותים בין אישיים נעים בין חוסר הסכמה, ויכוח ליגיטימי, שימוש באלימות מילולית ושימוש באלימות פיזית. עימותים בין קבוצות הם בעלי אותם מאפיינים ודרגות של שימוש בכוח. עימות אלים בין קבוצות שבו יש שימוש בכוח עלול להתדרדר ללחימה, קרב או מערכה כוללת, קרי, מלחמה.


קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ 1.0 1.1 M. Afzalur Rahim (31 October 2010). Managing Conflict in Organizations. Transaction Publishers. ISBN 978-1-4128-1456-0. Retrieved on 11 October 2012.
  2. ↑ Robert A. Baron (1 July 1990). “Conflict in Organizations”, Kevin R. Murphy: Psychology in Organizations: integrating Science and Practice. Psychology Press, 197–216. ISBN 978-0-8058-0477-5. Retrieved on 11 October 2012.
  3. ↑ Sherif, M., Harvey, O.J., White, B.J., Hood, W., & Sherif, C.W. (1961). Intergroup Conflict and Cooperation: The Robbers Cave Experiment.. Wesleyan University Press. ISBN 978-0-8195-6194-7. Retrieved on 19 December 2013.
  4. ↑ Michael Nicholson (27 March 1992). Rationality and the Analysis of International Conflict. Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-39810-7. Retrieved on 11 October 2012.
  5. ↑ Stephan, W. G., & Stephan, C. W (2000). [https://www.google.co.il/books?id=aOyFEy-yzMoC&lpg=PA23 An integrated threat theory of prejudice. In S. Oskamp (Ed.), Reducing prejudice and discrimination (pp. 225–246). Hillsdale, NJ: Erlbaum.]. Psychology Press. ISBN 0-8058-3482-6.
  6. ↑ Smith, E. R. (1993). [https://books.google.co.il/books?id=lHp9AAAAMAAJ Social identity and social emotions: Toward new conceptualization of prejudice. In n D. M. Mackie & D. L. Hamilton (Eds.).), Affect, cognition and stereotyping: Interactive processes in group perception ((pp. 297–315). ACADEMIC PressINC, 1993]. ACADEMIC PressINC. ISBN 0-8058-3482-6.
  7. ↑ Fischer, Michael D (28 September 2012). "Organizational Turbulence, Trouble and Trauma: Theorizing the Collapse of a Mental Health Setting". Organization Studies 33 (9): 1153–1173. DOI:10.1177/0170840612448155.
  8. ↑ Fischer, Michael Daniel; Ferlie, Ewan (1 January 2013). "Resisting hybridisation between modes of clinical risk management: Contradiction, contest, and the production of intractable conflict". Accounting, Organizations and Society 38 (1): 30–49. DOI:10.1016/j.aos.2012.11.002.
  9. ↑ James J. Gross , Eran Halperin , and Roni Porat (11 December 2013). [https://media.wix.com/ugd/75b8a6_a372eca605924f35a586dff242aa0b0d.pdf Emotion Regulation in Intractable Conflicts]. Association for Psychological Science. ISBN 978-1-4128-1456-0. Retrieved on 11 December 2013.
  10. ↑ Sophia Jowett (2007). Social Psychology in Sport. Human Kinetics. ISBN 978-0-7360-5780-6. Retrieved on 11 October 2012.