שיטת לחימה

שיטת לחימה היא גוף ידע של אימונים לקראת לחימה. שיטת לחימה נבדלת מאומנות לחימה בכך שבהגדרה עצמית היא מיועדת אך ורק למטרות לחימה מעשיות ובמכוון אינה מכילה תבניות תנועה או תובנות מחוץ לאלו הנדרשות ללחימה. שיטות לחימה אופייניות הן קרב מגע, איגרוף, קרב מגן ישראלי ושיטות לחימה חדשות אקלקטיות כגון ACT.

אומנויות לחימה הן שיטות לחימה שבתהליך יצירתן או במהלך שנים של אימונים נוספו להן תובנות וחלקים העוסקים בצדדים מורכבים יותר של תנועה ואימון.

התפתחות ושינוי, משיטות לחימה לאומנות לחימה

שיטות לחימה רבות התפתחו עם השנים, וצברו תובנות הקשורות ללחימה ולאימון בלחימה. תובנות אלו נוספו בתחילה לגוף הידע העיקרי כהשלמה למטרה העיקרית של השיטה - לחימה, ואחר כך קיבלו חשיבות מיוחדת ועדיפות על המטרות הלחימתיות . אומנויות החרב היפניות העתיקות כגון טנשין שודן קטורי שינטו ריו הן דוגמה לשיטת לחימה ששימרה את המטרות הקרביות שלה ובנוסף אספה ידע הקשור לתחומים רבים שאינם נוגעים ישירות בלחימה ואימון בלחימה. אומנות הלחימה המודרנית של שליפת החרב Iaido היא דוגמה למספר שיטות לחימה שהפכו לאומנות לחימה ואיבדו ביודעין את המטרות הקרביות לטובת מטרות של ריכוז ודו.

סידור מחדש של מטרות האימון והורדת החשיבות של ניצחון בקרב הם לב ההבדל בין אומנויות לחימה ושיטות לחימה. מאחר והחלוקה בין שיטות לאומנויות לחימה היא דינמית ומתפתחת ישנן שיטת לחימה רבות שהן בו זמנית אומנוית לחימה.