לחימה

לחימה (Combat) או טטקאי ביפנית היא עימות כוחני בין יריבים יחידים או קבוצות שנועדה לכפות את רצונו של צד אחד על הצד האחר גם בעזרת שימוש באלימות. לחימה יכולה להתנהל על פני קשת רחבה של אמצעים ולהיות מוגבלת באופנים שונים באשר ליכולת להפעיל כוח כדי להשיג את הנצחון. מלחמה או עימות מזוין, הם צורה אלימה במיוחד של לחימה שבה קונפליקטים בין יחידים וקבוצות מסלימים לידי עימות קבוצתי, מאורגן המשתמש בכוח רב, למעשה ללא הגבלות.

היסטוריה של הלחימה

עימותים בין יחידים וקבוצות מופיעים משחר ההיסטוריה, ועדויות עקיפות לעימותים אלימים אלו מספקים שרידים ועצמות אדם פרה-היסטוריים המעידים על פגיעה מכוונת בידי אדם אחר. מאחר ואין עדויות חותכות המתארות את החיים בתקופה הפרה-היסטורית, חלוקות הדעות ^[1] באשר לזמן ולמקור של עימותים ולחימה בין בני אדם. חלק מהחוקרים גורס שלחימה הייתה תמיד חלק מההתנהלות החברתית של הגזע האנושי מאחר היא קיימת גם בקרב קופי אדם ומינים מפותחים פחות. ואילו חלק אחר מהחוקרים ^[2] טוען שמאחר וקיימות חברות שבהן עימותים אלימים כמעט ואינם מתרחשים אפשר לתאר עבר שבו עימותים אלו לא היו נפוצים. חקר הלחימה מתמקד במהלך המדויק של עימותים שהתרחשו, באיסטרטגיות, במניעים, בתהליכים חברתיים הגורמים ללחימה, בתוצאות האישיות והחברתיות של לחימה ובהשפעת הטכנולוגיה על כל אלו.

התקדמות טכנולוגית בלחימה עתיקה

בתקופה הפרהיסטורית לחימה עם כלי נשק התרחשה בעזרת חניתות, אבנים, חיצים ומקלות. לב כוח הלחימה בעת העתיקה היה הלוחם הרגלי. היוונים השתמשו בטקטיקת הפלנקס כדי ליצור קבוצת חיילים שהייתה ניידת, מוגנת ומסוכנת בטווח קרוב.

אמצעי שינוע ותובלת גייסות בלחימה

אילופו של הסוס והכנסתו כאמצעי לניוד ולחימה שינו את פני הקרב. בקרבות רבים הוכיח כוח הפרשים את עצמו כאשר הוא מאפשר תזוזה מהירה, שינוי כיוון ההתקפה, נסיגה מהירה והשפעה פסיכולוגית משמעותית על מורל המתקיף ועל הכוח המותקף. כוחות ^[3]פרשים היו בשימוש עד למלחמת העולם הראשונה. כירכרות הנגררות על ידי חיות משא נכנסו לשימוש בערך בשנת 2000 לפנה"ס. כרכרות איפשרו מהירות תנועה וחלוקת עבודה בין הנוהג בכירכרה לקשת. גם הממלכה המצרית העתיקה וגם שושלת שאנג בסין ניהלו כך את הקרבות הגדולים שלהן.

פילים נכנסו לשימוש בהודו ואחר כך אצל הפרסים ואלכסנדר מוקדון. חניבעל השתמש בפילים בזמן הניסיון שלו להתקיף את הרומאים.

תקשורת וארגון

שינויים ארגוניים התאפשרו בעזרת אימונים משותפים ושיטות תקשורת טובות יותר. התאום בין הכוחות איפשר התקפות מתואמות מכמה כיוונים, תמרונים שבהם נלכדו כוחות היריב במיקום ובנחיתות קרבית ואפשרות לרכז מאמצים בנקודה המתאימה ביותר בזן קרב.

בעימותים בין תרבויות ומדינות התגלתה הלחימה הימית כחיונית להצלחה צבאית כוללת. הצבאות המאורגנים הראשונים השתמשו בסירות חתירה או מפרש ללא אמצעי ירי משמעותיים. לעיתים קרובות הייתה המטרה ניגוח של ספינת היריב והטבעתה. הכוח שהניע את הספינות בזמן הקרב עצמו היה קבוצות של חותרים, לעיתים קרובות עבדים. הצי הרומי בנה באופן סדיר אמצעי שאיפשר לחיילים על הספינות לעלות על ספינות האויב כדי להשתלט עליהן ^[4] .

מיגון כוחות

ביצורים שיפרו את היכולת להגן על כוחות לוחמים ועל האוכלוסיות האזרחיות שתמכו בהם. עם התקדמות התכנונית וההנדסית של בניית הביצורים השתפרו גם אמצעי הלחימה שהיו מיועדים לפריצתם. לחימת מצור הפכה לחלק חשוב מתורת הלחימה של גייסות גדולים וקטנים.

מקורות