שרשרת קרב קצרה, קוסארי פונדו - נינג'יטסו

קוסארי-פונדו (Kusari fundo), (鎖分銅), הנקראת גם מנריקיגוסרי, היא שרשרת או חבל קצרים באורכים של 30-120 ס"מ המשמשים ללחימה. מנריקיגוסארי או קוסארי פונדו רבים מצוידים במשקולות בשני קצותיהם. מילולית, מנריקיגוסארי ביפנית היא "שרשרת בעלת כוח של רבבה".

רקע של קוסארי, שרשרת

קוסארי (Kusari), משמעותה שרשרת (鎖) ביפנית. המשקולות הנמצאות בקצותיה של שרשרת הקרב הקצרה נותנות כוח למכות בליסטיות או, כאשר הן מוחזקות בכף היד, למכות על נקודות תורפה. מנריקיגוסארי היא נשק קל להסתרה: הגמישות של השרשרת או החבל מקלה על הקיפול בתוך כיס, מסביב לצוואר או בחגורה של האדם הנושא את השרשרת. החומר הנפוץ ביותר לחיבור בין המשקולות הוא שרשרת מתכת. היתרונות של שרשרת על פני חבל או בד הן היכולת להקיף להב חד מבלי להחתך והחיכוך שיוצרת השרשרת המסייע לאחיזה באיברים בזמן קרב ממרחק קצר.

היסטוריה של שרשרת קרב ארוכה וקצרה

היסטוריה יפנית של שרשרת קרב קצרה

מסאקי טושימיטסו דנושין (Masaki Toshimitsu Dannoshin), קצין המשמר בטירת אדו, החל, כמסופר, להשתמש בשרשרת קרב בתחילת 1700. שומרי הארמון הקיסרי ביפן היו מצוידים בשרשרת קרב מאחר ואפשרי לתפוס ולהכות בעזרתה ללא שפיכות דמים. גרסה אחרת ממקמת את טושימיטסו דאושין כנזיר בודהיסטי, בתחילת 1600 לספה"נ שהמציא שיטת לחימה של שרשרת קרב קצרה כדי להגן על המנזר שלו ולהמנע משפיכת דם על קרקע המקדש.

היסטוריה מערבית של שרשרת קרב

במערב האזכור הראשון של שרשרת קצרה הוא בסאגה האיסלנדית ארביגג'ה (Eyrbyggja Saga). בסאגה זו מתואר השימוש בשרשרת קצרה שבקצה סכין. השימוש בעזים וכלים חקלאים היה נפוץ והשרשרת, חלק נפוץ ברתמות, הייתה עזר זמין וקל להתאמה. שרשראות ארוכות יותר (קוסארי גמה לדוגמה) בעלות משקולות קצה היו בשימוש אצל פרשים רכובים שנעזרו בהן כדי ללכוד ולהפיל יריב רכוב או לוחם רגלי.