רובד קרב אמת
מהו מקומו של הטטקאי, קרב האמת במודל הפירמידה המתודית?
שמו של הרובד העליון במודל ההתקדמות, רובד המטרה התנועתית, עלול להטעות. באומנויות לחימה אין מחויבות להגיע ל"מטרה" של קרבות-אמת, עדיף להימנע מהם. צריך להבדיל בין ספורט לחימה למסורות לחימה. באומנויות לחימה בעלות דגשים ספורטיביים או במיומנויות ספורטיביות אחרות, המטרה התנועתית אינה קרב אמת אלא תחרות ספורטיבית.
רובד המטרה התנועתית בנינג'יטסו רובד קרבות האמת, אינו מתאר תהליך של הדרכה, ואינו מתאר את סופו של תהליך ההדרכה - הוא נקודת התייחסות בלבד. זהו רובד המציאות האלימה. הוא המאגר הבלתי נדלה, חלק מחיינו החברתיים, של הפעלת כוח ופגיעה גופנית באחר. רובד זה הוצב בראש מודל ההתקדמות לא מפני שהוא המבחן האולטימטיבי ליכולת הלוחם, אלא כדי שצל המציאות שהוא מטיל ייפול על כל שלבי ההתקדמות.
עזיבה בקרב-האמת
ברובד קרב-האמת (רובד המטרה התנועתית), הדברים שונים מרבדים אחרים. הצרכים של רובד האמת מכתיבים דגש ייחודי כמו למשל - להתעלם מפגיעות על מנת להישאר בחיים. ברובד קרב-האמת, הלך הרוח הוא: "הביצוע חשוב יותר מהמבצע". בעצם זה אינו נכון, שכן האדם הוא המטרה ולא הקרב, אבל זהו הלך רוח מתאים. אם, מחמת חשש, לוחם מהסס לפעול בזמן המתאים, ייפגעו סיכוייו לצאת בשלום מקרב- אמת. זהו מאפיין אחד של העזיבה שעליה דובר בפרק העוסק בהתקדמות רוחנית.
לימוד מתוך קרב-האמת
השלב הראשון לקראת הכנה לסיטואציה מציאותית הוא הלימוד מתוך מצבי אמת קודמים. השלב הראשון לקראת הכנת המתאמן לקרב-אמת הוא הלימוד וההתייחסות לקרבות אמת שהיו. כך, בקבוצותיי, קיים מאגר, מתועד בכתב ובוידאו, של קרבות-אמת, שבהם נאלצו תלמידים ואחרים להלחם. מאגר זה, המתעד מאות קרבות, הוא נכס רב ערך. בעזרתו יכולים אני ועמיתי להדרכה לבדוק את המקרים שאליהם אנו מכינים את עצמנו ולשנות, אם יש צורך, את התוכן של הרבדים במודל.
התיעוד של מרכיבי העימות צריך להיות מפורט ככל האפשר ולכלול מרכיבים רבים:
- הכוונה הראשונית של התוקפים והאם השתנתה במהלך העימות
- סוג השטח בו התנהל העימות
- הטכניקות שהיו בשימוש
- האם היה שימוש בכלי נשק? וכיצד
- כיצד הסתיים העימות
- כל עובדה שתסייע למדריך לנתח את העימות ולהתכונן לעימות דומה, למשל, הביגוד של המשתתפים, המעורבות של אנשים מהצד וכו'
הניתוח ובירור התמונות מעניקים למדריך מגוון גדול של עובדות, שאותן מאפשר המודל למזג עם מערך האימונים החל מרובד ההכנה הגופנית וכלה ברובד תרגול-הקרב.
אומנויות לחימה ספורטיביות — איך שואבים עובדות מרובד המטרה?
באומנויות לחימה בעלות דגשים ספורטיביים ובמיומנויות תנועה אחרות, רובד המטרה התנועתית משמש כמקור לקבלת עובדות בדומה לרובד קרב-האמת. אם רובד המטרה התנועתית הוא תחרות, אזי התמונה הכללית ברורה למדי. המדריך, האוסף עובדות מרובד זה, צריך להתבונן במספר רב ככל האפשר של תחרויות ולתעד את המרכיבים. עבודת ניתוח דומה נעשית בכל אומנויות הלחימה התחרותיות הידועות לי. בג'ודו תחרותי, למשל, יש סטטיסטיקה המציינת מהם התרגילים הרווחים ביותר בתחרויות, מהם התרגילים שבעזרתם זכו במקסימום ניקוד וכו'. המדריך יכול, על סמך סטטיסטיקה כזו ועל סמך ניתוח התרגילים המועדפים על ידי היריב, לבנות מערך אימונים, המכין את הספורטאים בצורה הטובה ביותר לתחרות.
דוגמה ליישום מודל ההתקדמות בנינג'יטסו
לפני שנים התחלתי לרשום קרבות-אמת. בתחילה תיעדתי בצורה זו עימותים אלימים שחוויתי אבל לאחר חצי שנה התחלתי לתעד קרבות-רחוב, קרבות תחרותיים מסוימים ועימותים שבהם היו מעורבים עמיתים וחברים. מחברת קרבות זו וסרטי ווידאו רבים משמשים כבדיקת מציאות: האם המיקוד הטכני על מזרן האימונים מכין לתגובה מתאימה בעימות אלים מציאותי? אולי הוא מכין לקראת עימות דמיוני? האם טכניקות מסוימות יעילות? ואם כן, באילו מצבים?
חלק מהמידע עוסק במספר היריבים בזמן עימות אלים.
התרחיש הנפוץ ביותר שאליו מכינים באומנויות לחימה הוא מצב אלים מול תוקף אחד. לאחר שנים אחדות של רישום קרבות-אמת ועבודת ניתוח בסיוע מודל ההתקדמות, התבררו מספר תמונות גדולות: תמונה העוסקת בהגנה מול כלי נשק, תמונה העוסקת בקרבות תחרותיים, תמונה העוסקת בסוג הטכניקות שאפשר לבצע בהצלחה בשטח קשה ותמונות רבות נוספות שעוצבו מתוך כמות המידע הגדולה. בפרק זה אתמקד רק בתמונה אחת, למרות שצורת ההדרכה שלי מתייחסת תמיד למספר תמונות גדולות ( כלי נשק, קרבות תחרותיים מסוימים ועוד).
קצת מסקנות מתמונת העימותים ברחוב
- חלק גדול מהסיטואציות שבהן היה תוקף אחד אפשר היה למנוע, או שהיה קל יחסית לסגת מהן
- חלק גדול יותר מהמקרים בהם היו מעורבים תוקפים אחדים, לא ניתן למניעה. (היתרון המספרי של התוקפים הגדיל את הביטחון העצמי שלהם)
- יותר מקרים התרחשו מול מספר תוקפים. פחות מקרים התרחשו מול תוקף אחד
- התגלתה תבנית פעולה עקבית למדי, של עימות מול מספר תוקפים
- אופני פעולה מסוימים הוכחו כמוצלחים פעם אחר פעם. אופני פעולה אחרים לא סייעו למגן
(סעיף שלוש הדאיג אותי במיוחד: האם יתכן שאני מכין את תלמידי לעימות מול יחיד, בשעה שעימות כזה קורה לעיתים נדירות יותר והוא לרוב בר מניעה?) נדרשה תוכנית הדרכה חדשה, שתענה על הדרישה לפעולה נכונה בעימות אבל תשמור על המאפיינים המסורתיים של שיטת הלחימה.
הדרכה עם מעט הבנה
באותן שנים, כשהתבררה לי התמונה של קרבות מרובי יריבים (לצד תמונות רבות אחרות, שאליהן לא אתייחס כאן), היה מודל ההתקדמות בשלביו הראשונים. הרעיון שלי היה אז: "אם לא מתכוננים מספיק לעימותים מול מספר אנשים יש לבצע יותר קרבות-אימון מול מספר יריבי-אימון". כך חשבתי ועשיתי. בתחילה אני, ואח"כ תלמידים וותיקים, התחלנו לבצע קרבות-אימון עזים מול יריב אחד וגם, לעיתים מזומנות יותר, מול יריבים אחדים. אמנם נצפתה התקדמות מסוימת, שהייתה מלווה בהרבה מזל, אבל הפציעות לא אחרו לבוא, והן היו מרובות. גם ההתקדמות לא השביעה את רצוני: בקרבות חזקים במיוחד נשכחה הטכניקה ופינתה מקום לאגרסיביות ולשימוש מזיק ולא נכון בגוף.
חלק מהחינוך שמקבלים באומנויות לחימה מדגיש התעלמות מסוימת מפציעות. לכן, כתלמיד, התייחסתי לפציעות שחוויתי בשוויון נפש: אף שבור, אצבעות שבורות, זעזועי מוח, שיניים שבורות, לסת, צלעות ועוד.
כמדריך, השתנתה ההתייחסות שלי לחלוטין: התרגשתי הרבה יותר מפציעה של תלמיד. הבחנתי בתבנית שחוזרת על עצמה: לא הייתי מסוגל לתקן לתלמידי ביצוע כושל בזמן קרב האימון. פציעות מסוימות היו קשורות ביכולת גופנית ירודה ולאורך זמן לא הצלחתי להכניס את התנועה המיוחדת ל-בודו נין-ג'יטסו לתוך קרב האימון. קרבות האימון היו התכתשויות של ממש והתועלת שהפקנו מהתכתשויות אלה הייתה מוגבלת.
סיכום ביניים
התוצאה החלקית, שנבעה מחוסר ההבנה שלי, מראה שניתן להגיע לתוצאות מסוימות גם מתוך בורות. מספר התלמידים שהמשיך לגדול בהתמדה, הצביע על כך שגם פופולאריות אינה מדד למקצועיות.
ראשית הפתרון
האימון התפצל, באותן שנים, לשני חלקים: חלק מסורתי, שבו ביצעו קאטות ווריאציות אינסופיות לאותן קאטות, וחלק קרבי שבו התכתשו התלמידים בינם לבין עצמם ובינם לביני. הנגיעה בין החלקים הייתה מקרית; לפעמים הופיע בקרבות חלק מקאטה או תנועה בודדת מדויקת. רוב הקרבות נראו למשקיף מן הצד כקרבות-רחוב, וכאלה היו. יום אחד , בזמן אימון של קאטה מסורתית, הכנסתי שינוי מכוון בקאטה: במקום לבצע אותה מול התקפה, שהייתה מודרנית לפני שבע מאות שנים (שיקן-קן עם צעד), ביצעתי אותה מול אחת הטכניקות הפרועות שהיו פופולאריות בקרבות-האימון. במקום קרן אור פגעה בי בעיטה, אבל ההבנה הייתה דומה. הבנתי מיד שכדי לשפר את קרב האימון צריך להתאים את הקאטות במדויק לקרב. התחלתי להכניס שינויים מכוונים בקאטות ובתנועות הבודדות המרכיבות אותן. השינויים נעשו כעת גם לאור התמונות הגדולות שניתחתי במחברת הקרבות וגם לאור קרבות האימון, שהחלו להשתפר בקצב מהיר.
החלוקה לרבדים
החלוקה לדרגות של מורכבות הולידה את מודל ההתקדמות. ברגע שבו החל המודל לפעול ניכר שיפור רב באופן האימון ובהשגת המטרות. ניתן היה לתכנן את קרב-האימון כך, שיתייחס במדויק לקרב-האמת; לשנות או לבחור קאטות, מתאימות לקרב-האימון ולקרב-האמת; לבחור בתנועות הבודדות לפי הנדרש בקאטות וליצור הכנה גופנית, שתתאים למאמצים החזויים בכל הרבדים.
הפתרון הספציפי — מלמעלה למטה
קרבות האימון החזקים מול מספר יריבים חייבים להתבצע בצורה שלא תגרום פציעות, עם ציוד מגן מלא. זו הדרישה הראשונית: למעט בפציעות.
קרבות האימון דורגו באופן שמיומנויות קרב נלמדו בהם קודם כל מול יריב אחד ורק אחר כך מול יריבים אחדים.
ברובד הקאטה: איתור קאטות מסורתיות, מתואמות יריב, העוסקות בעבודה מול מספר יריבים. יצירה של קאטות יזומות מתאימות.
ברובד הבסיס: בחירה והדגשה של תנועות בודדות, מרובד הקיהון, שהוכיחו את עצמן ברובד קרב-האמת ובתרגול קרב מול כמה יריבים.
ברובד ההכנה הגופנית: מאחר וקרבות האימון מרובי היריבים ולעיתים גם קרבות האמת מצריכים כושר גופני מעולה ותנועה, מדגישה ההכנה הגופנית את פיתוח סיבולת לב ריאה וכוח רגליים.
סיכום מקרה
כיום לאחר מספר שנים, אנו עדים למיומנויות עימות טובות יותר מול מספר אנשים אצל אותם תלמידים שעברו הכשרה מתאימה. הכללים הבסיסיים של ההדרכה: "בטיחות מעל לכל" ו"מקסימום חומר למקסימום אנשים" נשמרים ומחוזקים. כאמור, מספר תמונות גדולות נלמדות בו-זמנית ולא רק תמונת הקרבות מול יריבים אחדים: מיומנויות של תפיסה, לחימה כאשר היריבים על הרצפה. עבודה ללא בגד עליון ועוד.
המשך לקרוא: מסקנות ראשוניות