שוגנדו

שוגנדו Shugendō 修験道 היא צורת פרקטיס יפנית שהשפיעה על נינג'יטסו. שוגנדו, מילולית, פירושו "דרך האימון והבדיקה" של שהיה בחוץ בעזרת קשב וכוונה מיוחדים. השוגנדו מתבסס על אורח חיים נזירי של אנשים המתגוררים בטבע לפחות חלק מהשנה, וכולל בתוכו תובנות ודרכי אימון של מסורות מזרחיות רבות, בינהן בודהיזם אזוטרי (מיקיו) וזן בודהיזם.

היסטוריה

נזיר הרים השוהה בחוץ, ימבושי.

אן-נו-גיוג'ה (En-no-Gyōja) הוא המייסד המיתי של השוגנדו. שוגנדו התפתח על רקע השינויים התרבותיים של יפן במאה השביעית לסה"נ. בודהיזם טנטרי אזוטרי (ווג'רה יאנה) תרם לשוגנדו תרגילי ריכוז רבים המשולבים עם קמאה ומודרות יוגה. שינטו, כיום הדת הלאומית ביפן, הכניס אנימיזם ואמונה בכוחות טבע - קאמי. דאואיזם ומסורות שמאניות היו זרזים להתפתחות מרשימה של טכניקות מדיטציה וטרנס. במאה ה - 15 אגד זן את אוסף התרגולים והידע לתוך סילבוס קוהורנטי שאיחד דרך חיים שהדגישה את הקשר של האדם עם הטבע עם השאיפה הבודהיסטית להבנה ושחרור.

בתקופת מייג'י נאסר תרגול שוגנדו כאמונה תפלה שאינה מתאימה ליפן המודרנית, בעיקר משום שלא הייתה כל דרך לשלוט באופן מוסדי בסמכויות הידע של השוגנדו. נזירי ההרים וראשי קהילת הידע היו מחוץ להישג ידו של הממשל היפני ובוודאי שלא נטו לשתף פעולה עם המאמץ המלחמתי שיצק זהות לאומית יפנית בחסות דת המדינה החדשה - השינטו. מקדשי שוגנדו רבים הפכו למקדשי שינטו.

מתרגלי שוגנדו

אלו המתרגלים שוגנדו נקראים שוגנזה (shugenja 修験者), או לחילופין ימבושי, אלו הישנים בהרים. במסורת הסיפורית, היצורים העל טבעיים המופיעים במיתוס היפני כימבושי הראשונים, הם הטנגו, שלהם מיוחס הידע שהתחיל את שיטת הלחימה נינג'יטסו.

בימינו מתרגלים שוגנדו באופן פעיל אותם הנקראים יושינו, הימאבושי של דווה סנזן (כת של טנדאי בודהיזם), בקינפוסג'י (Kinpusenji) ואישייאמה-דרה (Ishiyama-dera) (כתות של שינגון בודהיזם). שוגנדו ממשיך להשפיע בדרכים רבות על התרבות העכשוית ביפן ובעולם. שוגנזה מודרניים ביפן ובעולם מתרגלים שגרה של אימונים ושהיה בחוץ הידועים בשם הכולל שוגיו (Shugyo). הליכות ארוכות בהרים ותרגולים נוספים כגון טקי שו גיואו, אימון מפל מים. בישראל משמש חלק מתרגול השוגנדו, ללא הבסיס הדתי שנוסף לו, בארגון אומנויות הלחימה אקבן.