מטריצת האמון: מארג של שפה, אמת ותלות הדדית

כשחבר אמר לי 'אמון זה הכל או כלום,' זה עצר אותי

אתמול דיברתי עם חבר טוב שלי. נראה היה לי שהוא היה חסר סבלנות לתפיסת העולם שלי בעניין זה. הוא אמר לי: "או שאני סומך על מישהו או שלא. אם יש אמון, הייתי מסכן את חיי כדי להציל אותו; אם אין אמון, אז כל הסיפור לא שווה."

עכשיו החבר הזה - אני סומך עליו לחלוטין. הייתי מסכן את חיי כדי לעזור לו. אולי הוא גם חש בזה. אמון בעברית מול trust באנגלית, המילה בעברית נושאת את המשקל של אמונה, הסתמכות עמוקה, כמעט ראשונית. ובכן האמון בינינו הוא דברים רבים: נוחות, ביטחון, היסטוריה. ההיסטוריה המשותפת שלנו ארוכה וחזקה. האמון שלי מולו מרגיש בינארי, כמו מתג שנדלק. מערכת יחסים כזו היא זכות. עם רוב האנשים, אין לי את זה - במקום זאת, יש דרגות של אמון והסתמכות, לפעמים גבוהות מאוד, לפעמים נמוכות יותר. במערכת יחסים שונה עם מישהו יש אמון - רק שהוא מוגבל. האם זה רע? לא בטוח, זה מאפיין של החיים החברתיים. לא כל הקשרים נהנים מאמון גבוה, אבל עדיין הייתי בוחר באמון חלקי על פני איבה מוחלטת.

התייחסות לאמון כתופעה לא בינארית עוזרת לי לבנות ציפיות מציאותיות יותר ולשמור על סבלנות כשהאמון מתערער. אני מסכים עם חברי, במצבים רבים טוב להיות חשדן. שיפוט מוטעה בנושאי אמון נושא עונש כבד.

אז מה החלופה למסגרת הבינארית? כאן נכנסת מטריצת האמון.

מטריצת האמון: מעבר לאמון בינארי

במהות שלה, מטריצת אמון היא דרך לחשוב על אמון כרשת של אלמנטים מקושרים:

• יכולות: המיומנויות, הכישורים והיכולות שמאפשרות לבנות אמון, לשמר אותו או לתקן אותו.
• ערכי אמת: ההתאמה בין מילים, פעולות ותוצאות שמטפחת אמינות ויושרה.
• אינטראקציות: החילופים הדינמיים ולולאות המשוב שמקיימות אמון לאורך זמן.

רוב ההסברים על אמון סובבים סביב ערכי אמת - האם מישהו יהיה ישר, ישמור על מילתו, ימלא התחייבויות. אבל צפייה באמון צומח או מתפורר בילדותי, במערכות יחסים, בדוג'ואים של אקבן, הראתה לי משהו שאינו אינסטינקטיבי. האינסטינקט שלי דומה לזה של חברי; גם אני חש חוסר יושר כהפרה. להסתכל על אמון אחרת מצריך מאמץ מצידי. האם המאמץ הזה שווה? אני חושב שכן.

אימון לחימה בדוג'ו מראה, מגלם גופנית, משהו מורכב יותר. כשהתלמידים שלי מתרגלים טכניקות מסוכנות, אמון אינו רק עניין של כוונות, הבטחות או הצהרות. זה עניין של שליטה טכנית, תקשורת גופנית ברורה, התנהגות עקבית ואימות הדדי. כמו אורגניזם חי, מטריצת האמון הזו מגיבה לבעיות. אם אחד מהאלמנטים האלה נכשל, כל המטריצה נחלשת. היא לא תמיד נהרסת, רק נחלשת. מטריצת האמון בדוג׳ו היא עמידה - היא חייבת להיות, אחרת האימון היה בלתי אפשרי. רק הפרות קיצוניות הורסות אותה לחלוטין. לעומתה ראייה בינארית של אמון מתנפצת בהפרה הקטנה ביותר.

זה לא ייחודי לאומנויות לחימה. אמון, במובנו הרחב ביותר, הוא מטריצה של תלות הדדית ביחסים. הוא צומח דרך היסטוריות של קו-אבולוציה והסתגלות הדדית. קו-אבולוציה והסתגלות הדדית פירושם שאמון מתפתח כאשר ישויות (בין אם חיות, בני אדם או מערכות) מתכווננות זו לזו לאורך זמן, כמו האופן ששותפים לאימון לומדים לנוע יחד, או איך שאימהות ותינוקות מסנכרנים את התגובות שלהן. המילה "היסטוריות" מדגישה שזה לא אירוע בודד אלא תהליך ארוך של שינוי הדדי.

קשרי המשפחה של גור האריות מדגימים את המטריצה הזו בפעולה. הטיפול של אמו - האכלה, טיפוח, הגנה - והתגובות האינסטינקטיביות של הגור - הנקה, מעקב, קולות - יוצרים לולאת משוב דינמית של אמון מוטבע. זה דומה להתקשרות תינוק-מטפל אנושית אבל פועל ללא מה שאנחנו חושבים עליו כ"אמת."

אבא דג ששומר על צאצאיו בטוחים בפיו, אמא נמרה המניקה את גוריה, אולי אפילו חיידקי המעיים והמארח שלהם, קיימים ללא רצון אנושי או תורת מוסר, הם גם לא תלויים באמיתות טקסטואליות. כשאנחנו מתייגים את היחסים האלה כ"אמון" (במקום הסתמכות גרידא) אנחנו מכירים במורכבות ובהדדיות שלהם, אנושית ולא אנושית. זו גם דרך להבנת מטריצות אמון בין אדם למכונה. אמון יכול להתקיים ללא קוגניציה אנושית או טענות אמת מילוליות.

אמון, בכל צורותיו, צומח מדפוסים של תלות הדדית, בין אם דרך אבולוציה, אינסטינקט מוטבע, או לחצים חברתיים.

אני יכול לצפות את ההתנגדות, מה שחברי אמר לי, "או שאני סומך על מישהו או שלא. אם יש אמון, הייתי מסכן את חיי כדי להציל אותם." יש בבסיס של הדברים שלו רמז לאילוצים אמיתיים, לפעמים לחץ הישרדותי, המחיר של טעות אמון במישהו, שיפוט מוטעה, יכול להיות מוות. גם אני חש אמון ככוח ראשוני, ברמת תחושת הבטן - כוח שמניע אותנו לסכן את חיינו עבור אלה שאנחנו אוהבים, רגשות שמסבירים למה בגידה חותכת כל כך עמוק. גם אני נאלץ לנווט בתוך מורכבות. בערים של מיליונים, כשאני חייב לשתף פעולה עם זרים, אלגוריתמים ומערכות גלובליות. אמון בינארי הוא בבסיס של הרגש שלי אך לא כל התמונה.

אני סומך על זרים בדרכים מוגבלות - על המנתח שניתח אותי, על הטייס שהטיס אותי לסמינר. אני לא חייב בתמורה לסכן את חיי עבורם; אני סומך על תפקידם, ההכשרה שלהם, אמצעי הבטיחות המוסדיים. בנוסף, חוסר אמון אינו ההפך מאמון. שונית אלמוגים לא "חסרת אמון" באצות שהיא תלויה בהן; היא משגשגת דרך הסתמכות. באופן דומה, עבודה עם מדריכים שאני סומך עליהם רק חלקית אינה תמימות - זו מטריצת אמון, חשיבה אקולוגית. אני מסתמך על היכולת שלהם (מעשים), מאמת את התפוקה שלהם (ערך אמת), ומתקשר דרך משוב (אינטראקציות).

אמון בינארי הוא עבור החברים המעטים שזכו לשתות תה סביב המדורה; מטריצת האמון היא עיר. שניהם שומרים עליי בחיים, פשוט בקני מידה שונים.