אמון מעבר לכוח

מלווייתן של הובס למערכות חיות: פיתוח אמון בכל קנה מידה

ב"לוייתן" מתאר הובס חיים בעולם ללא אמון כ"בודדים, עניים, מרושעים, פראיים וקצרים". הפתרון שלו - אמון שנכפה דרך כוח ריבוני - שינה את החברה האנושית ואפשר סדר בקנה מידה רחב. המודל הזה, שנבנה על חוקים ואכיפה, עדיין אפקטיבי בניהול מערכות גדולות כמו מדינות ותאגידים. אבל בעבודתי היומיומית עם מערכות קטנות יותר - מדריכים ותלמידים באמנויות לחימה, צוותים בניהול סכסוכים, או פשוט מעגלי חברים - אני רואה כיצד אמון פועל בצורה שונה. שותף לאימון באומנות לחימה מאפשר לשותף אחר להפעיל עליו חניקה לא בגלל אכיפה חיצונית, אלא דרך רשת, מטריצה, של יכולת מוכחת, תקשורת ברורה ומטרה משותפת. אמון כזה מתפתח ללא סמכות מרכזית.

קנה המידה של אמון

בחינת האמון בקני מידה שונים מגלה מנגנונים שונים. מערכות בקנה מידה גדול נשענות על אכיפה הובסיאנית: חוקים, חוזים, היררכיות ואכיפה. מערכות קטנות יותר מציגות מה שאני מכנה "מטריצת אמון": יכולות מקושרות שיוצרות יציבות ללא שליטה מרכזית. שני המנגנונים חיוניים, אך הם פועלים בדרכים שונות.

אמון פועל באופן שונה בקני מידה שונים, כמו שפיזיקה משתנה בין רמות קוונטיות לקוסמיות. מערכות גדולות - ממשלות, תאגידים, דתות - תלויות במנגנוני אכיפה: חוקים, חוזים והיררכיות. למשל, אמון של לקוח בבנק נשען על מסגרות רגולטוריות וביטוח פיקדונות, ולא על קשרים אישיים.

לעומת זאת, מערכות קטנות מתפקדות באמצעות אימות ישיר. בדוג'ו, מקום האימונים באקבן, אמון נבנה דרך אלפי אינטראקציות קטנות. שותפים קוראים רמזים פיזיים, מגימים בעצמם שליטה ומראים העדפה ליריב אימונים בטוח יותר. עוגני אמון - כמו יכולת, תקשורת ודאגה - מתפתחים באופן אורגני דרך פעולות חוזרות. עוגני אמון אלו הם שלבים בבריאות של מטריצת האמון, שלבים שתומכים במערכת יציבה יותר.

שיעור מהדוג'ו

יום אחד הגיע תלמיד חדש לדוג'ו. כשצפיתי בו, הבנתי שהוא לא הגיע כדי להתאמן וללמוד, אלא כדי "לבדוק אותנו". כוונה כזו לא תואמת את רוח המקום והיוותה סכנה. בן הזוג שלו לספארינג, שלא ידע זאת, היה בסיכון לפציעה. צפיתי באינטראקציה ביניהם ומיד התערבתי, הפרדתי אותו מבן זוגו והצעתי לו חלופה: ספארינג איתי על פי הכוונה שלו, לא כדי ללמוד אלא כדי לראות מי חזק יותר. על ידי החלפת מטריצת האמון למטריצה שלו, הבטחתי בטיחות מבלי להתפשר על עקרונות הדוג'ו.

המקרה הזה מדגיש את השבריריות של אמון במערכות קטנות. משתתף אחד עם כוונות שאינן תואמות יכול לערער את הרשת כולה אם לא מטפלים בו בבירור ובשליטה.

בניית אמון לעומת אכיפת אמון

אמון מתפתח בצורה שונה כשהוא גדל באופן אורגני ולא כפוי. אמון כפוי נשען על חוקים ותוצאות. אמון שגדל אורגנית נובע מהצגת יכולת ופגיעות משותפת. שני סוגי האמון יוצרים התנהגות צפויה, אך דרך מנגנונים שונים במהותם.

מטריצת האמון

מטריצת האמון היא רשת של יכולות מקושרות וערכי אמת שיוצרים יציבות ללא שליטה מרכזית. כמו אקוסיסטמה, כוחה טמון בקשרים בין הרכיבים ולא ברכיב יחיד או בחוקים.

בדוג'ו, אמון מתפתח דרך אימות הדדי. תלמידים חדשים מתחילים בתרגילים פשוטים, ומתקדמים בהדרגה כשהשליטה שלהם משתפרת. מתאמנים מתקדמים מתאימים טכניקות לרמת בן הזוג, מראים אכפתיות ויכולת. אמון נבנה רגע אחרי רגע.

מסקנה

אמון הוא לא בחירה בינארית אלא מטריצה מורכבת של יכולות תלויות זו בזו. מערכות גדולות דורשות אכיפה, בעוד מערכות קטנות משגשגות על אימות הדדי. הבנת ההבדלים הללו והתחום הלימינאלי שבו המערכות נפגשות היא קריטית לבניית מערכות עמידות בעולם שבו אנו נדרשים לבנות אמון גם ביחסי אדם AI.

על ידי שיפור תהליכים שבהם מטריצת האמון משתלבת במערכות קוד ואכיפה הובסיאניות - דרך יכולת, פגיעות ותקשורת - אנחנו יכולים לגשר על הפערים בין לוייתן למערכות קטנות. בכך, אנחנו לא רק מתאימים את עצמנו למורכבות אלא גם מטפחים את המטריצה הנסתרת שמאפשרת שיתוף פעולה.