אנו מוקפים באמון, אבל איננו רואים אותו

תפיסה מוטעית

אמון אינו מה שאנחנו חושבים שהוא. כפי שאנחנו קוראים לא נכון את הטבע כשאנחנו רואים בו רק תחרות, כך אנחנו קוראים לא נכון את האמון כשאנחנו מצמצמים אותו לבחירות פשוטות: אמת או שקר - לתת אמון או לא לתת אמון.

כשאני אומר, "אני סומך על הבריסטה שלי," למה אני באמת מתכוון? אני סומך עליו שיכין אספרסו, אבל לא שינהל את הכספים שלי. סומך עליו שייתן לי עודף נכון, אבל לא שישמור על הילדים שלי. זה לא קשור רק לשאלה אם הבריסטה יותר או פחות ראוי לאמון; זה קשור לכך שאמון הוא הרבה יותר מורכב מהחלטה בודדת על היגד.

קריאה מוטעית של אמון כבינארי

אנחנו מתייחסים לאמון כמו למתג: דלוק או כבוי, אמון או חוסר אמון. אבל אמון הוא יותר כמו מערכת אקולוגית, מטריצה - רשת של חלקים תלויים הדדית.

חשבו על בנק. אני סומך עליו שישמור על הכסף שלי בבטחה, יעבד עסקאות, ישמור על פרטיות, יספק דוחות מדויקים ויציית לחוק. כל אחד מאלה נשען על יכולות, מערכות יחסים ומערכות אימות ואבטחה.

המורכבות הזו ברורה עוד יותר בדוג'ו שלי. כשבני זוג לאימון סומכים זה על זה, הם סומכים על מטריצה של יכולות: מיומנות טכנית, שליטה פיזית, ויסות רגשי, מודעות מצבית ותקשורת ברורה. אם אפילו אחד מהחוטים האלה נקרע, מטריצת האמון נחלשת. זה לא מספיק להיות אמיתי, צריך להיות בעל יכולות.

אנלוגיית הג'ונגל

במאמר קודם, כתבתי על איך אנחנו קוראים לא נכון את הג'ונגל כתחרותי בלבד. אנחנו רואים את הנמר צד אבל מפספסים את הרשת המורכבת של שיתוף פעולה שהופכת את ההישרדות לאפשרית. אותו נמר שצד אייל מגלה סבלנות אינסופית כשהוא מגדל את הגורים שלו. אריות צדים יחד בתיאום מושלם, גם כשהם נלחמים מול להקות יריבות.

כמו רשת התלות ההדדית של הג'ונגל, אמון הוא מטריצה של יכולות מקושרות. זה נכון גם לגבי הקפה הפשוט שלי בבוקר. אני משתמש בטלפון, מזמין קפה, ונוהג בפורד פוקוס הישנה שלי (2009!) - בלי לשים לב לרשתות העצומות של אמון שהופכות את הפעולות האלה לאפשריות.

הקפה שלי? אלפי אנשים על פני יבשות סמכו זה על זה כדי לתאם את יצירתו. חקלאים סמכו זה על זה לגדל ולקצור. חברות ספנות סמכו על מלחים, קברניטים ולוחות זמנים. קמעונאים סמכו על ספקים. מפקחי בטיחות סמכו על הסטנדרטים שלהם.

לעתים רחוקות אנחנו רואים את רשתות האמון האלה. כמו נשימה, אנחנו מבחינים באמון רק כשהוא נעדר. שרשרת אספקה נשברת, תשלום נכשל, תקן מופר - ופתאום אני מקבל אישור לתיאוריית "העולם רע". (אוי ואבוי, הבריסטה הכין אספרסו גרוע! בזה אנחנו כן מבחינים!)

כל אחד מחיבורי האמון האלה מייצג אנשים אמיתיים שמקבלים החלטות אמיתיות ראויות לאמון ומשתמשים ביכולות שלהם בתוך מטריצת האמון. כל רכיב בטלפונים שלנו, כל שורת קוד, כל תקן ופרוטוקול דרשו ממישהו לסמוך על המיומנות, היושרה והאמינות של מישהו אחר.

טכנולוגיה היא לא רק סיליקון, CNC, קוד, חומרים. היא בנויה משכבות על גבי שכבות של אמון.

אמון כמטריצה של יכולות מקושרות

אמון אינו עניין של אמיתות הצהרה או היגד. זו מטריצה של מעשים, אמיתות, יכולות, מערכות יחסים ומערכות מקושרות. כל אלמנט תומך באחרים, כמו ענן שלא מופיע משום מקום - הוא דורש מים, אדים ותנאים אטמוספריים מתאימים כדי להיווצר.

התלות ההדדית הזו נמצאת בכל מקום. יש מושג בודהיסטי שאני אוהב ועוזר לי להבין את זה: פרטיטיסמוטפדה (pratityasamutpada), או הוות מותנית. הוא מצביע על איך הכל מתהווה בתלות בדברים אחרים - שום דבר לא קיים בבידוד.

באמון, כמו בחיים, הכל תלוי בהרבה אנשים וגם ביכולות מרובות. השליטה הפיזית של בן זוג לאימון תלויה בוויסות רגשי. ויסות רגשי תלוי בתקשורת ברורה, שתלויה בהבנה הדדית, שנשענת על ידע טכני - ידע שחוזר לתמוך בשליטה פיזית. אף אחת מהיכולות האלה לא פועלת בבידוד. יחד, הן יוצרות שלם מקושר ועמיד.

חוק הג'ונגל אינו תחרות; הוא שיתוף פעולה. אמון, כמו תלות הדדית, הוא המטריצה הנסתרת של החיים - במיוחד החיים המודרניים - שמחברת יכולות, מעשים, היגדים, מערכות יחסים ומערכות מבוזרות. אני מציע שנלמד לראות את המטריצה בבהירות, לטפח אותה במקום שהיא שבורה, ולהרחיב אותה כדי לעמוד במורכבויות הגדלות של עולמנו.